הגוגל צ'ט מתריע, יש הודעה.
אני על הפודיום, מיקרופון מולי, הדפים שלי על הסטנדר גם האייפון, הקהל יושב ומקשיב לי.
זהו קהל של נשים דתיות הפעם, הרצאה של העצמה, משהו שאני עושה לא מעט בהרבה הנאה, זו גם פרנסה לא רעה, אני די טוב בזה.
הטלפון רוטט, אני לא נוגע בו בהרצאות, אבל הרטט הוא לא מהוואטסאפ, רק לצ'ט גוגל יש התראות אצלי, אני מסיט את הראש עושה עצמי מעיין בדפים ופותח את ההודעה 'אתה ממש מרתק, כולן מרותקות, גם אני'.
היא פה.
בטוח היא פה.
אני מאבד ריכוז ומיד מתעשת, חוזר להרצאה, מזל שהעברתי אותה כבר עשרות פעמים אני זורם איתה כמו מים, אבל הראש שלי לא פה, כי היא פה.
סך הכל שבועיים מאז שהתחלנו להתכתב, היא הגיבה לי בפרטי על פוסט שלי כאן, עניתי בנימוס אבל היא הייתה מעניינת מידי. שאלה וקרצה ועקצה, הראתה התעניינות ואז נעלמה, הבנתי שהיא כנראה נשואה וכנראה חרדית וכנראה גם מעניינת וחכמה. והיא חוששת.
'יש לנו את מאזן האימה' אמרתי לה יום אחד. אני חושש לאבד את כל מה שיש לי ובניתי, גם את פוחדת מזה, אני אשמור עלייך ואת עלייך מאזן אימה.
'מאזן אימה' נשמע לי טוב היא ענתה והשיחות זרמו.
היא בת ארבעים פלוס, מעט צעירה ממני, לא חרדית, אבל מאוד דתיה, כמעט חרדלית. אין לי מושג איך היא נראית גם לא איך קוראים לה, אבל היא מרתקת אותי. בעולם החיצון אנו עוסקים בדברים נושקים, היא בחינוך והנחיית הורים, אני בייעוץ נישואין והרצאות על החיים, היא מהירה ממני, אולי גם חכמה ממני, זה מעצבן אותי, גם מגרה אותי.
'מה נותן לך הצורך להיות שפוט? למה אתה משתוקק לחטוף פליקים בטוסיק? ככה היא שאלה, היא ידעה שזה ירגש אותי, שפה ילדותית, כמעט חרדית. 'אני לא יודע למה, אני רק מרגיש שזה ישחרר לי שסתום בדרכי הנשימה, שעם כל פליק יתרחבו הכלים, עם כל מילה אנשום עמוק יותר, לא יודע למה, הלוואי ידעתי'.
'אני מבינה את זה' היא כתבה והוסיפה 'כן, אני מרגישה שאם הייתי מכפיפה גבר מרשים לפקודתי, אם הייתי מפליקה לו, הייתי נושמת טוב יותר, הייתי משחררת את כל הכאבים והעומס של החיים'.
איטס א מאטש, אמרתי והיא הסכימה.
התרגשתי, התרגשנו.
שוחחנו והתכתבנו, אבל ללא פנים, ללא שמות, ככה שתי אנשים מעולמות דומים, פורקים במילים עומסים, משחררים כאבים, משתפים מאוויים חבויים.
ופתאום היא פה.
איך היא ידעה שאני פה?
רגע, איפה היא בכלל?
יש כאן מאה וחמישים נשים, איך אדע, כולם נראות אותו דבר, מי היא?
אני מאבד ריכוז, מתאפס, חוזר להרצאה. הנשים מקשיבות, לרגע צוחקות ולרגע דומעות, כן, זה הכישרון שלי, לכן מזמינים אותי, לכן משלמים לי טוב, והיא, היא צוחקת? היא דומעת? אולי היא מעריצה אותי כרגע, הלוואי.
הטלפון שלי רוטט.
לבדוק?
