הונדן, שהוא קיצור של "ספרמא-הונדן" שמשמעו "כלבת שפיך", היא השגלונה הפרטית של האדון. לאף אחד אחר אסור לגעת בה. היא ניתנה לו כשלל הוקרה מבנו הבכור, ריגור, ששב לא מזמן לבית.
הונדן נמצאת רוב היום וכל לילה בחדריו של האדון ואחראית לטפל בהם וכמובן ובראשונה, גם בו.
אחת ממחויבויותיה החשובות ביותר היא השכמת האדון בשעה שנקב. עליה לעלות למיטתו, להתמקם בין רגליו ולמצוץ את אברו ואשכיו עד שיתעורר ויצווה.
האדון ישן מעט ולא טוב. בשנתו הוא צועק, מצווה וקורא בשפתם של האדונים, שאיננו מבינות. לעיתים הוא קורא בשם זה או אחר. לעיתים קולו נשבר. הוא ישן גרוע ומתעורר עוד יותר גרוע. אני יודעת.
הונדן מוטלת בפינת החדר, ליד הכניסה לחדר הרחצה. קולרה מחובר לקיר בשרשרת ברזל ארוכה,כבדה ועבה. אזיקי ידיה ומרפקיה נעולים זה לזה, גבה קעור ושדיה מזדקרים. פיה חסום בפלאג הזנב שלה כשבסיסו קשור בחוט לנזם האף. פניה של הונדן אינם יפים, אבל גופה צעיר ומעורר קנאה, עורה השחום קמעה, המבהיק והחלק מכסה חיטובים קמורים, ללא קמטים וללא קפלים. שדיה זקופים ופטמותיה אפלות.
הגוף המרהיב הזה מכוסה בנוזליו של האדון, שיערה הצבוע כחול בוהק, סתור על פניה, נוקשה מזירמה קרושה.
"אוי, היא ממש הרגיזה אותו" אני חושבת
אני אוספת את הונדן אליי, מתעלמת מהצחנה ומחבקת אותה, העירום הרטוב שלה נלחץ כנגד העירום היבש שלי, אני מנשקת את בסיס צווארה, נושפת הבל פה בעדינות לתוך אוזנה ומנבלסת בלשוני את התנוך. מעניקה לה דקה של אהבה. היא מתפתלת קלות ומתכרבלת בחיקי, משמיעה המהום מתפנק.
זמננו בא וחלף. המציאות המרה דוהרת.
אני אוכל לנקות את החדר רק אם אנקה וארכיב את הונדן על "הסוס" קודם.
בעדינות אני מעבירה את הונדן לכריעה על ברכיה. רק כך אוכל לנקותה כאשר היא קשורה כך. אני מביאה קערית מים, סבון וספוג ומלטפת עמו את גופה של הונדן, מלמעלה למטה. שוטפת וסופגת את הזירמה הקרושה ואת נוזלי הגוף מכל גופה ביד רכה. עורה מבהיק שוב, אני מנקה היטב את ערוותה, דגדגנה ופי הטבעת שלה. היא נאנחת בעונג, אבל אני יודעת מה מחכה לה.
אני מנקה את שיערה, מחליקה ומברישה אותו. ובפרץ של יצירתיות מסדרת אותו לשתי קוקיות זקופות עם שביל באמצע, מקנה לה מראה שובב.
"אני אוהבת אותך" אני חושבת "ואני מצטערת".
אני זוחלת לחדר הצדדי, פותחת את הדלת וגוררת את "הסוס" אל הונדן.
"הסוס" הינו אוכף סוס מתנדנד על רגלי מתכת. לאוכף מחוברים דילדו גדול ומיד מאחוריו באט פלאג "מכובד".
הם לא מיועדים לעונג. "הסוס" הוא הדרך הפרטית של האדון להביע חוסר שביעות רצון ואין שגלונה בבית שלא "רכבה" עליו. "אחיו" הגדול והרשע, שנקרא "החמור", נמצא במרתף.
עיניה מתרחבות. היא מסתכלת בעיני. מבט הפחד מתחלף במבט כבוי, של השלמה.
היא מביטה בצנצנת חומר הסיכה העומדת על המדף ומביטה בעיני. אני מנידה בראשי מצד לצד.
היא מביטה בקערת המים והסבון ומביטה בעיני, אני מנידה בראשי מצד לצד.
דמעה מתגלגלת מעינה של הונדן, בעתה בעיניה.
אני מחייכת אליה, מוציאה לשוני ומרעידה את קצה, מחייכת חיוך "חתרני".
"אעשה מה שאוכל" אני חושבת.
אני נעמדת ומעמידה אותה. אני גוחנת מעל "הסוס" ומוצצת את הפלאג והדילדו ביסודיות, מרווה אותם בנוזלי פי ומורחת אותו בלשוני לשכבה עבה.
"עכשיו אני צריכה למהר"
אני מכופפת אותה ומלקקת את פי הטבעת שלה ביסודיות, נועצת לשוני, מריירת וסכה את הניקבה בקפידה.
הגיע הזמן. היא מתרוממת על קצות אצבעותיה בזמן שאני מכניסה את "הסוס" בין רגליה, מכוונת את הזרגים לחוריה, היא מתחילה לשקוע לאיטה בעת שנקבותיה נפלשות, עיניה מתגלגלות בחוריהן.
לפתע, שקיעתה נעצרת, היא נתקעת. הדילדו כבר גולש פנימה, אבל חלקו הרחב ביותר של הפלאג עדיין בחוץ.
עליי להתערב ומהר.
אני מנשקת את צד פיה החסום, מחדירה לשוני לתוך שפתיה, לשוני חשה בטעמו החריף של הפלאג הנעוץ בפיה. עיניה נסגרות. שדיי צמודים לשדיה, פטמותינו מתחככות באוושת מתכת, אצבעי מפלסת דרכה בין דגדגנה לזרג הנעוץ בו.
ואז אני צובטת בעכוזה, צביטה חודרת בבשר, תוך שאני חובקת אותה ומפעילה את משקלי.
(יללת כאב)
היא מקמרת את גבה ומפתלת אגנה בחוזקה.
(קול יניקה והחלקה)
עכוזה נוחת על האוכף, מכיל את שני הזרגים במלואם.
עיניה הפוכות.
אני ממהרת להשלים את החיבורים האחרונים. שרשרת הפטמות מחוברת לקרס שנמצא על הקרן הקדמית, ברכיה מקופלות ואזיקי הקרסוליים נאזקים לקרן האחורית, אזיקי הברכיים נאזקים לצידי האוכף. ואז, אני לוחצת על הכפתור.
האוכף מתחיל להתנדנד לאט, קדימה ואחורה, חורק. הונדן משמיעה אנקה עת פטמותיה נמשכות.
(חריקה) – (חריקה) – (אנקה)
אני כורעת על ברכיי לפני "הסוס". בתנוחת ה"מסגרת". מרוקנת את ראשי וממרקת את מצפוני. אני מקווה שהיא מבינה.
(חריקה) – (חריקה) – (אנקה)
עכשיו עליי לנקות את כל החדר הזה ובמהירות.
(חריקה) – (חריקה) – (אנקה)
אני פורסת שתי מטליות רצפה עבות מחת ל"סוס"
(חריקה) – (חריקה) – (אנקה)
חדרו של האדון גדול, יש לו חדר רחצה פרטי, ספרייה ענקית, ארון עץ המכיל בגדים וכנת ברזל גדולה הנושאת את כלי נשקו. שריונו תלוי על אימום לצד ארון הנשק, למראשות מיטתו תלויים רובה ארוך וסכין מעוקלת בנדן שחור. אני אחת הבודדות שיודעות כי הסכין החביבה עליו מונחת מתחת לכריתו.
(חריקה – חריקה – אנקה)
אני מקרצפת את הרצפה, מחליפה את הסדינים, מיטיבה את הכרית. מניחה את נעלי הבית למרגלות המיטה.
אני נעה על שש, סביב "הסוס". אני לא מרימה את ראשי.
(חריקה – חריקה – אנקה)
הדברים היחידים שאיני נוגעת בהם הם ארון הנשק ואימום השריון. אסור לי, האדון מנקה זאת בעצמו.
כאשר מצב החדר מניח את דעתי, אני מביטה בה. נעה ונדה. עיניה עצומות, פטמותיה מתוחות, ירכיה רוטטות. האוכף רטוב ונוטף על המטלית.
(חריקה – חריקה – אנקה)
הקולות רודפים אחרי כאשר אני זוחלת החוצה מהחדר, מניחה אחריי סדר מופתי, ונקבה מטפטפת עם קוקיות, שרוכבת ללא הרף ותגיע בסוף בדיוק לאותו מקום.
(חריקה – חריקה – אנקה)
