רגלו על ראשה, לרגליו היא מוטלת,
צמודה לגוף הצעיר, הקשור.
מהבמה נשמעות אנקות של נשגלת,
אבל לא נבדקת סחורה, מועבר שיעור.
"לכל נקבה יש שבעה נקבים"
קול הכרוז גובר על צרחות.
"עתה בפניכם, אותם נדגים"
"ובכך יסגר שוק השפחות".
הנקב הרשמי ראשון ברשימה,
משמש לעינוג של אדון גם שפחה.
וגם הרבעה בעת מתאימה,
בסוף תענוג ולעומק שפיכה.
הפה הוא נקב תזונה ותקשורת,
ויש לו עזר עינוגים מסחרר.
הלשון משמשת לשפיך כמנהרת,
וגאג גורם לפה לרייר.
פי של טבעת, זו עכשיו הנקבה,
חדירה נוגחת, הגרון מצרחה ניחר.
זה מעשה סדום, אבל טבעי לכלבה,
ואם קשה לחדור, מושכים בשיער.
בין השדיים יש חור מאולתר,
פעם קראו לו "שביל החלב".
הידיים מצמידות, היום זה "פרפר",
והפה הפעור, קולט שפיך זב.
כל יד מכילה חור, זמין בכל מצב,
בין אצבע לאגודל, מעל שיקשוק האזיק.
מותאם לכל גודל, שמיש אז ועכשיו,
ושניים במקביל אפשר להעסיק.
ברגליים, בעזרת שתי הכפות,
עם קצת גמישות, ופיסוק הערווה.
אפשר את איבר האדון ללפות,
ולענג ללא מצב של קירבה.
שיערה נמשך, ראשה כמטוטלת.
לצידה ראש נוסף וגם יבבות.
לחישה, מבעיתה, לאוזנה זוחלת,
"השיעור נגמר, בואו, כלבות"
