סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

עיניים ריקות

כל מה שאני אכתוב כאן הוא פנטזיה.
מציאות.
ערבוביה של עונג וכאב.
תמהיל של אושר וצער.
אלגוריה מציאותית, או מציאות אלגורית.
אתם תחליטו.

הערת הכותבת: הבלוג הוא כרונולוגי ובהמשכים. הסיפור מתחיל בפוסט הראשון (הכי "עתיק") ונבנה לאיטו בכל פוסט נוסף עד לעדכני ביותר.
לפני 10 שנים. 18 בספטמבר 2014 בשעה 5:58

יש סמטה, בפרבר, בקצה של הכרך,

מחניקה, אפלולית וזרועת נקבות.

וכולן מתייראות, זו סופה של הדרך,

לכאן שפחות מוכנסות, מושארות.

 

השמועה עוברת, בפיות חסומים,

אימה מבליחה בעיניים כבויות.

כל זכר בעיר נכנס לפרקים,

לפרוק תאווה בסמטת הצווחות.

 

הנסיעה היא קצרה, רגלו על ראשה,

תולש מגופה החוטיני בבוז.

גופה רוטט בדמעות של בושה,

נבעטת החוצה, עם צליפה בעכוז.

 

בכניסה יש נפח, מיוזע ומטונף,

וגבאי משלם דמי סילוק למפרע.

הנפח אז מתקין טבעת באף,

ובישבן, חותם של ברזל מלובן טובע.

 

צווארה אז מונח על סדן, ליד יורה רותחת,

וחישוק, עם שרשרת, לתמיד מרותך.

צבת בלשון, מחזיקה ומותחת,

ונקבע שם עגיל, בצווחת בשר מורתח.

 

סטירה מצלצלת, ואיבר זקור מתנועע,

הנפח מצפה לקבל מתנה.

עסיסו ממלא אותה, נאלח אך שופע,

מעתה, רק לזה היא תזכה כתזונה.

 

בתוך הסמטה היא מובלת, זוחלת,

שפחות של עבר, כבולות לחומות.

פה ושם, זכר רוכן על נקבה מתפתלת,

ובאוויר נשמעות זעקות, אנקות.

 

יש שם פינה אפלולית וריקה,

ומזרון דק, סרוח, מוכתם.

השרשרת לקיר בתנופה הדוקה,

והנפח מסתלק, משאירה שם.

 

מעליה נקבע שלט, בזו הלשון,

"לשימוש ציבורי לכל דיכפין"

וכבר ניגש המשתמש הראשון,

פיה נפער ולופת את הפין.

 

עסיס תאוותו ניגר לרצפה,

והיא בלי היסוס, כורעת ללקוק.

היא ריקה לגמרי, רק תאווה,

מה שנותר לה, עסיס אדונים לינוק.

 

וכך היא נשארת, כבולה אל חומה,

גלגוליה תמו, בסמטת אנקות.

שפחה של צלבן, ושלל מלחמה,

מלקקת שפיך בעיניים ריקות.

שתקן - אכן, מעולה
לפני 10 שנים
בוגר​(שולט) - מצטרף לפירגון...
לפני 10 שנים
Whip​(שולט) - כתוב נפלא! שאפו לך.
לפני 10 שנים
s_141_b​(מתחלף) - בהחלט מעולה!
לפני 10 שנים
בדרך המלך​(שולט) - את כותבת נהדר. שמה לב לכל פרט קטן . אהבתי
לפני שנה
Sweetsubina​(נשלטת) - שיר יפה, אך עצוב. אני מעדיפה את הצלבן
לפני חודש

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י