סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

עיניים ריקות

כל מה שאני אכתוב כאן הוא פנטזיה.
מציאות.
ערבוביה של עונג וכאב.
תמהיל של אושר וצער.
אלגוריה מציאותית, או מציאות אלגורית.
אתם תחליטו.

הערת הכותבת: הבלוג הוא כרונולוגי ובהמשכים. הסיפור מתחיל בפוסט הראשון (הכי "עתיק") ונבנה לאיטו בכל פוסט נוסף עד לעדכני ביותר.
לפני 10 שנים. 22 בספטמבר 2014 בשעה 6:49

בביתו, אני רכוש.

בביתו, אני חפץ.

יש לי מזרון, וערכי כערכו.

יש לי טבעת בקיר ושלשלת.

 

בביתו, אני חיה בחסד.

בביתו, אין בי צורך.

מקרצפת רצפות, מריירת עם גאג.

פטמותיי נטבלות בלחלוחית הסמיכה.

 

בביתו, אני כלום.

בביתו, אין בי שימוש.

כורעת על ארבעותיי, מוכנה לרצות.

נרתיק בזוי, ממתין למילוי.

 

בביתו, אני...

בביתו!

 

 

Cafe​(שולט) - אין כמו בבית.
לפני 10 שנים
cיגי - סורי לא הספקתי לענות לך שם:)
לפני 9 שנים
אאספרסו​(שולט) - אם התחברת אז מעולה לך....
לפני 9 שנים
המובן מאליו - נייס אינדיד
תודה על המבט את מרתקת
מתנגן לי השיר
Little green bag
כשאני קורא אותך
לפני 5 שנים
Sweetsubina​(נשלטת) - ביתו של האדון זה מקום הכי בטוח, הכי מושך והכי צענג
לפני חודש

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י