זה מכבר. בטרם.

יותר נכון להתחיל את הסיפור בבדיון למחצה, ולא בבדיה מוחלטת ותלושה.
האינסנטיב היה פשוט שסיפרתי למישהי את הפנטזיה שלי, והיא התחילה להשתעשע בה ולהוסיף משלה לסיפור, כיד הדמיון הטובה עליה, ואני מוסיף משלי על שלה, וחוזר חלילה, וכל אחד מדגדג את קצות עצבי הדמיון של זולתו, עד שזה היה לסיפור של שנינו. ההמצאה המוזרה שרק שנינו בתוכה. העולם הסודי שלנו.
מיום ליום נוספו פרטים. הרזולוציה נעשתה דקה ועדינה. התמונה היתה ברורה. הרצון הלך והתעצם, השאלה כבר לא היתה אם, אלא היכן. ברור שבקרוב מאוד, ברור שודאי. הולכים לקחת את הגלולה האדומה. לראות עד כמה עמוקה מאורת הארנב...

אז לא קיבוץ ולא אממא
נתחיל מכך שהמכבסה נמצאת בקצה הבור של הארנב,
ואפשר לקפוץ משם היישר לשורה השניה בפסקה השניה של הפוסט הקודם.