יחסית למי שכל הזמן מסתכלת לאנשים בעיניים בצורה עקבית, בולטת וקשובה זה תמיד מפתיע אותי שאני לא שמה לב באיזה צבע העיניים שאני מסתכלת לתוכן. כמובן שאני כן אשים לב אם העיניים בצבע חריג ובולט (נגיד תכלת/ירוק בהיר ונקי מאוד) אבל כל עוד הצבע הוא בין גווני החום, האפור, כחול/ירוק, מעורב עם חום, הקשב שלי לבן אדם שמולי יעלים את הצבע מהזיכרון. בעוד שקל לי לקבל את זה שיש לי זיכרון סלקטיבי בתאריכים או שמות של שחקנים, זמרים וסלבים אחרים, זה הזוי בעיני שדווקא עיניים אני לא רואה, עיניים זה חשוב, למה שאשכח אותם?
זה חריג עד כדי כך שאם ישאלו אותי באיזה צבע העיניים של חלק מבהירי העיניים במשפחתי או חברי הקרובים או איך הצבע שלהם מתחלף בהתחשב באור, אצטרך לחשוב, להיזכר בשיחות, בשינון שעשיתי בנושא ואולי גם לא אצליח להיזכר.
כשלוקחים את זה בחשבון זה לא מפתיע שרק אחרי חצי שנה של היכרות תפסתי את עצמי פעם ראשונה מסתכלת לתוך העיניים של הרכוש החדש, רק מסתכלת ורואה צבע, פעם ראשונה! מוזר? כן, אבל די מסתדר עם מי שאני. אז לתוהים - יש שם צבע, כן כן, אלו לא עיניים חסרות צבע! הוא לא חום, זה משהו מעורב. אם תשאלו אותי עכשיו אגיד צהוב-ירוק-חום אבל האם אני בטוחה? ממש ממש לא. אם אתאמץ אולי עוד שנה אצליח לזכור משהו, זה חלון זמן ההגיוני עבורי.
