שריטות וזיוני שכל

כל כך חיכיתי לסופ״ש הארוך הזה, קיוויתי שהוא יטעין אותי באנרגיות.

אבל למציאות תוכניות אחרות… כל כך הרבה השתבש בימים האלה, וקשה לי למשוך את עצמי למעלה.

אתמול היה קשה במיוחד, מעין חור שחור שבלע את הזמן ואת מצב הרוח.

ואני לא בפוקוס, ואין לי סבלנות, ואין לי חשק. אני כועסת על כל העולם ועל כלום. וכועסת על עצמי בלי שום סיבה.

בא לי להתפטר מהעבודה.

בא לי לקחת חל״ת מהחיים שלי. שמישהו אחר יסדר פה את הבלאגן, תקראו לי כשזה יהיה סבבה.

במקום זה יצאתי למרפסת, עם כוס קפה וספר. ואני מנסה לנשום, להתחבר לטבע, לבסיס. לספור ציפורים ולספור עננים ולספור נשימות… לאפס את עצמי בחזרה להגדרות היצרן