-

על סף בכי, הגוף שלי שבור ממעט מדי שעות שינה ויותר מדי שעות שימוש.

מפוכחת עד כדי שיגעון, כמעט כמו העיניים חסרות המצמוץ והמבט הקבוע שלך עליי בזמן שאתה מחלל אותי בחדר הקטן, המלוכלך ללא דלת.

הדגלים האדומים רק מושכים אותי פנימה, במקום לנופף לשלום, להיכנס לרכב ולהתחיל לנסוע. מצד שני, כמעט ולא התחלנו ואני כבר רואה את הסוף הבלתי נמנע.

שכבנו שנינו על המיטה לבושים, כפות הרגליים עם הנעליים נוגעות ברצפה. נגעת בי במעין אינטימיות זרה ומוזרה. קצת הכאבת, קצת עשית נעים, קצת נישקת, כל הזמן הסתכלת עמוק לתוך העיניים שלי. לא ממש רציתי ללכת ולא ממש רציתי להישאר. היה אוויר קר בדרך חזרה לרכב, אבל היה לי חמים לידך.

מאית השניה הפרידה בין הקימה שלי לחתוך הביתה לבין התתקרבי אליי, שיצא לך מהפה אחרי כמעט שעה וחצי שלא הפסקת לדבר.

כשלוש שעות מאוחר יותר מצאתי את עצמי יוצאת מהחדר המטונף ברגליים רועדות וחוצה את האורווה, במעין ווק אוף שיים מול הסוסים.

לכאורה, דבר לא אמור לעניין אותי מעבר לפרק הזמן שבו האצבעות שלך חופרות לי עמוק בכוס, מרחיבות.

חרא להיפגע כל יום מחדש אז למה את נמצאת כאן ונותנת את כל כולך כשלמעשה את מסתכמת בכלום אחד גדול כמה זה חרא להרגיש אפס ולדעת שחושבים שאת אפס כשאף אחד לא מאמין בך את מפסיקה להאמין בעצמך וכשמגיע רגע מסוים שניתנת לך האפשרות להוכיח את עצמך את בוחרת ללכת אחורה כי את בטוחה שאת לא מספיק טובה כי ככה אמרו לך כל הזמן או התנהגו בצורה כזו שמבהירה זאת ולא רצו אותך כאן וגם לא שם ובכל מקום שהגעת אליו היית ברירת מחדל או נכנסת זמנית למשבצת ריקה כדי למלא חוסרים ותראי מאיפה באת אז לאן בדיוק את חושבת שתגיעי כשכולם רק מדברים גם הכאב הקולקטיבי הזה שאת חשה כלפי כל מי שאת מרחמת עליו אבל במקביל את מצליחה להיות זבל בלתי יתואר כלפי אחרים מסוימים גם אם את מנסה מאוד לנשום עמוק בסוף הזבל שאת יוצא החוצה כמו חץ ופוגע במטרה שאת אפילו לא יודעת ששמת מולך אחכ את מתפלאה שאת מהווה מטרה לא מכוונת בשביל אחרים תמשיכי לזכור את כל המסמרים שתקעת בגדרות העץ של אחרים ולספור את אלו שתקעו בך ומשאירים אותך מצולקת מכוערת ומגעילה באמת עדיף כבר שתיעלמי יהיה טוב יותר ובעיקר לעצמך להפסיק לבכות ולהתעצבן ולבכות שוב מעצבים ולהכות את עצמך או למצוא מישהו שתבקשי שיכה אותך עד שהכאב הפיזי משתווה לכאב הנפשי ולכמה רגעים בודדים יש לך הפוגה. מעצמך.

בשקט ובחושך אני שוכבת על הגב, עם הראש על כפות ידיים משולבות. חושבת מאתיים מיליון מחשבות, שמשולות לרגע האימפקט של שוט על גבי עור או של כף יד על גבי לחי, נעות לכל עבר, מפוזרות, מעוותות, מפחידות, מכאיבות, שורטות את המוח מבפנים.

האדון והילדה על הידיים, נא להתקרב לחוף.

ליקקתי וליטפתי לו את הצלקות בזמן שנעתי על הזין שלו, ועצמתי עיניים בזמן שהוא אמר לי כל מיני מילים יפות; תסתכלי עליי כשאת מובכת, הוא הרים לי את הסנטר למעלה ומשך לי את השיער לאחור. אח״כ על הספה בסלון, כשהייתי עם רגליים מפושקות והוא שיחק לי בכוס, שמתי לו יד על העיניים ואל תסתכל עליי אמרתי; את יפה, האצבעות שלו ננעצו חזק ועמוק בכוס שלי ושוב עצמתי עיניים.