|
|
|
ראש קטן מונח בתוך כף יד גדולה
האצבעות נעות ועושות נעים מאחורי האוזניים
והראש הקטן מתחפר וכמו נעלם שם בתוך הרגע השלם השלו והקט הזה
לפני שכף היד הגדולה מתהדקת ומפצחת את הראש הקטן לאלפי חתיכות נוטפות דם ורקמות.
כשהקרקע נעלמת מתחת לכפות רגליי
אני נתקפת פאניקה ומתחילה לנשום בצורה שטחית ולא סדירה
נלחמת לחזור קצת אחורה כשהכל מושך קדימה ושואב אל תוך הריק באכזריות
והאמת שלא בא לי להיאבק
לא רוצה לקחת אחריות על כלום, גם לא על עצמי
פשוט לעצום עיניים ולהיסחף לאן שלא יהיה
הרי בסוף הגוף מתישהו יעצור.
איך בבת אחת הכל מתערבב
כל הנוזלים מכל הסוגים וכל האהבות והשנאות וההצלחות והכשלונות והאכזבות והאסונות והתקווה והייאוש
כל אלו מתערבבים לכדי עיסה ונעשים לגוש שיושב בתוך ועל המוח ולא מרפה
וכמה רעש
אלוהים.
מכוערת מטונפת מגעילה מסריחה כלבה זונה סתומה שטחית דרמטית בכיינית מעיקה חופרת כבדה שרמוטה מטומטמת
ולפעמים אני רק רוצה ממש להכאיב לעצמי
לגרד חזק את העור בציפורניים שלופות עד שאגיע לרקמות ולוורידים החשופים מלאי הפתוגנים
לתלוש את שיערות ראשי ולגלגל בין אצבעותיי לכדור חום בהיר שיתעופף ברוח
למשוך את הציפורניים מתוך הסטרומה ולחשוף את המיטה המעוותת
כי אני באמת לא רואה דרך אחרת להתמודד עם העולם.
בואי בואי קטנה שלי
תראי לי איך את מזיזה חזק את האגן, דופקת את עצמך על הויברטור השחור הרוטט
ולא לא לגמור קטנה שלי
אבא רוצה להביט בך מיוחמת בזמן שמצליף בך
תבכי בשבילי קטנה שלי
תתחנני לעוד כאב, תתחנני ליחס מאבא, תבקשי יפה בזמן שאת מאוננת
כן קטנה כן
אבא אוהב לשחק בך
תפתחי פה גדול, תוציאי לשון ותבלעי הכל
תגמרי קטנה
כן.
כשכולם מסתכלים עליי ואני לא רואה אף אחד, אני נדלקת
העיניים שלי בורקות וחיוך נמרח על שפתיי
התאורה המסנוורת מונעת ממני לראות את 400 האנשים שיושבים מולי כקהל וממתינים למוצא פי
אני עכשיו עומדת כאן ושולטת בכל - מנחה, מתזמנת, מזמינה, מגישה בדיקציה הנכונה לכל מילה בכל משפט
והכי הכי אני רוצה לחזור לאחורי הקלעים ולפשוט מעליי כל בגד שמכסה פיסה מעור גופי הנוצץ תחת האור הצהוב
להישאר במגפיי העקב השחורים שלי ולצאת בזחילה לקדמת הבמה כשכל אחד מיושביי האולם מוזמן לעשות בי כרצונו
לבי פעם וראשי הלם
התכוננתי - הסרתי שיער, שייפתי ציפורניים ומשחתי בלק, החלקתי שיער והתאפרתי
עליתי על שמלה שחורה קצרה ועקבים שחורים ארוכים
נסעתי הרבה מעל המהירות המותרת בשעת לילה כשאני לבדי בכביש בדרך אליך
חיכיתי להגיע, חיכיתי לכשנפגש ואף על פי כן משכתי את הזמן מהחניה לדלת ביתך בצעדים קטנים ומדודים שלוו בשאיפות עשן הסיגריה המגולגלת עד תומה
דפקתי על הדלת והכנתי חיוך על פניי שנמחק ברגע שכף ידך נחתה בסטירה מצלצלת על לחיי הימנית
דמעות נקוו בתחתית עיניי והן נצצו ברקו ונדלקו בדיוק מושלם עם הנגיעה שלך בי
אח״כ הבנתי שכל מערכת ההכנות לקראתך הייתה מיותרת כאשר מצאתי עצמי יחפה עירומה נטולת איפור ומרוחת נוזלים, לק מתקלף מציפורניי כפות הרגליים שמתחככות בריצפה ושיער מפוזר קרוש ומסריח. כמעט כמוני.
פעם פעם
לא פחדתי
לא חשבתי
לא הנחתי הנחות.
היום היום
כלום.
רק לשתות לשוכרה ולעשן למיתה.
מצאת אותי שוכבת במנח מעוות
על בטני
רגליי וידיי פרושות לצדדים ללא יכולת ניע, כאילו השרירים נמסו וזלגו החוצה מן הגוף
ראשי היה טמון בחול ובתנועות צוואריות חלושות ניסיתי להרימו כדי לנשום אבל לא נותר בי עוד כוח
כל כך הרבה חלפו על פניי לפנייך, אף אחד לא שם לב
ובעדינות השכבת אותי על צדי ולקחתי שאיפה עמוקה לריאות והכל החל לכאוב בקיצוניות יתרה
וצרחתי ובכיתי בשארית כוחותיי וליטפת אותי
עד שמתתי
יהי זכרי ברוך
