יש הרבה נשים שהן "האישה האחרת", פילגשות של נשוי כזה או אחר אבל לא על זה כוונת המשוררת...
חיים כפולים.
פעם עצרתם לחשוב איך זה לחיות חיים כפולים ?
מעולם לא חשבתי שאחיה חיים כפולים, אני אדם כל כך ישיר וישר, כל כך בטוח בעצמו, יודעת מה אני רוצה ויודעת מה טוב לי, לפחות כך חשבתי עד לא מזמן.
כבר 20 שנה נכנסת ויוצאת מהרפתקאות, חלקן מדהימות ומסעירות, חלקן פחות והנה הרפתקאה ששמה לי תגית של חיים כפולים.
ביום מחזיקה במשרה מכובדת, בלילה כלבה, לפעמים זה להיפך, תלוי איך הוא בא....
פתאום החוויות המיניות שלי הפכו כמוסות, סודיות, בין הסדינים, שלי ושלו, ממעטת לספר ולשתף, איך זה יתפס בעיני "החבורה" ?! כבר שמעתי לא פעם מאיזו חברה "ההיא דופקים לה מכות והיא נהנית מזה, עזבי, שרוטה לגמרי". מכות? מי דיבר על מכות? איזה סרטים ראית?
כל פעם אחרי שהוא הולך, נשכבת בספה בסלון, עירומה כביום היוולדי, מקומות שונים בגופי מאותתים לי: כאן הוא היה וגם כאן, פה נגע ושם עשה, אוי כמה שהוא עשה. בתור לביאה (אריה) טיפוסית, אני דיי נהנתנית, מתה שמפנקים אותי במינימום מאמץ ואם זה מין מזדמן, לא טורחת בכלל לפנק, לספק, רואה את טובתי היחידה בתוך הסיטואציה ושכל העולם יתמוטט. אבל כאן.........הוא מרפרף עלי עם כל הגוף שלו, יד סוטרת, לשון מלקקת, נשיכות, חיבוקים מהולים במעיכות, הוא משגע אותי, נותן לי לגמור פעם אחרי פעם אחרי פעם אחרי פעם, מאיפה יש לי את כל המיצים האלה? לא נותן לי מנוח, מרים, מסובב, מוריד על ברכיים, מלטף, בעיקר מלטף. מצחיק שאני מרגישה שכל סטירה או חבטה בישבן הפכו לליטוף, כל כך מחכה לכף ידו שתשוב. איתו זה אחרת, הפכתי ל"נותנת" חחחח, יכולה שעות ללקק בלי להתייאש, לפנק, לקלח, להאכיל, לנגב, כל כולי שלו ובשבילו.
ספה - סלון - עירום -טלפון ביד, זה עומד לפרוץ לי מהחזה, ממעמקי הבטן, למי אספר?, את מי אשתף? זאת כזאת וההיא ככה ומה עם החבר ההומו שעף איתי במסיבת סאדו בברלין? הוא בטח יידע להעריך.. אבל לא את קולו אני רוצה לשמוע.
ואז הבנתי...
אני כותבת לך... מתוך האישה האחרת... לא אותה אחת מלפני שבוע... לא אותה אחת מלפני חודשיים... אתה יודע עלי דברים עוד לפני שאני ידעתי אותם, קורא אותי כמו ספר פתוח, יודע תמיד מה להגיד ומתי, נותן הסבר מדוייק על כל שאלה, בסבלנות מדהימה, אמרת שתשמור עלי - אני מאמינה לך. כשאתה שב לביתך, ההרגשה כאילו ה-חבר ה-כי טוב שלי הלך, מחכה שישוב.
יצרנו לנו עולם בין הסדינים, עולם ומלואו, מדברים, מתקלחים, מזדיינים, צוחקים, מתלקקים, אוכלים, שוב בין הסדינים.
"איפה היית לפני עשר שנים?" שאלת.
לפעמים ההוא שלמעלה מהתל בנו, יוצר לנו מצבים, בוחן אותנו, מביא אותנו למקום הנכון בזמן הלא נכון או להיפך, איך שתבחר, הכל יד מכוונת, לפחות כך אני חושבת, עשית אותי אישה אחרת...
מחר חוזרת לאישה המקורית, הרגילה, הוינילית או וואט אבר, זאת שהיתה שם תמיד וחיה בלי הידיעה שיש דברים/גברים כמוך, חושב שניפגש עוד עשר שנים???
מחכה בכיליון עיניים למפגש הבא, להתראות אדון שלי, נשיקה
