משמע(ו)ת.

הבלוג שלה משדר מוות. החיים שלה משדרים ציפה. הנפש שלה משדרת כמיהה מטורפת, חיות ואימה.

היא אוהבת לשים מייק אפ, לא זזה בלעדיו ובלי להתאפר. ככה היא גם חיה, שכבה מסתירה שכבה, מסתירה שכבה עד שאף אחד שמכיר אותה לא באמת יודע אותה. אני חושב שאפילו היא כבר לא מכירה אותה מרוב המייק אפ שהיא שמה.

לאט לאט אני חושף. מוביל אותה בדרכי, מסיר מחסומים, מרגיש ונוגע. לאט לאט אני חודר פנימה ועוד קצת.

בדרך אני פוגש את הבחורה החייכנית שכל כך כמהה להרגיש חזק, לחיות, להזדיין בפראות ולטרוף את העולם. אני ממשיך עוד ועובר על פניה של זו שחוששת עד אימה ממה יקרה אם זו הקודמת תקבל את שלה, כל כך חוששת שהיא מעדיפה לצוף חיה- מתה בעולם שכולו הדחקה, עולם שבו כל רגש מוקא. אני מטפס על הרים וחוצה כמה גאיות ומרגיש שסופה נוראה הולכת וקרבה. ברקים ורעמים מכל עבר רוחות ושדים מכל מיני סוגים עוטפים אותי, ריק גדול וחור שחור מאיימים לשאוב אותי אבל אני ממשיך והולך.

ואז, פתאום משתרר לו שקט ומבעד לכל הרעש, הערפל והבלאגן שמתפוגגים להם, אני רואה שם בפנים ילדונת קטנה גדולה. נפש עדינה ופגועה. גוזלית קטנה ורכה, שברירית ומפוחדת עד אימה, שצריכה לעמוד לבדה מול כל הסופות הקשות והנוקבות האלו, מול כל השדים והפחדים, מול כל הריק והבדידות, מבלי שיהיו לה הכלים, המחסה והאלוהים, שישמרו עליה.

היא עומדת שם ומסתכלת עליי, לא מבינה מה מצאתי בה, מושיטה לי יד, כורעת על ברכיה ומתחננת שאקח אותה, ומיד בורחת באימה, מהמחשבה שאני עוד עלול להעתר לה. 

אני יודע שהיום מאוד מקובל (גם כאן) להשתמש פעם פעמיים ולזרוק אבל אני דווקא בעד שימוש חוזר, בעיקר במשהו שהשקעת ועיצבת בדמותך, ומה יותר טוב מלשמור את הדברים שלך טריים ומחכים בציפייה לא נוחה, רק לך, בין שימוש לשימוש ?

(זה לא שאני רוצה לשלוט בצד השני של צינור האוויר הקטן הזה, אני פשוט צריך)

לא, אני לא רוצה שתתפשטי מולי בסקייפ. 

לא, זה לא כי אני מתחשב.

אני פשוט לא מוכן לוותר על הרגע הזה, שבו נפגש ביחידות בפעם הראשונה. אני יודע שתהיי לחוצה ונבוכה, אבל אין לך שום סיבה לדאוג, אני אשרה אווירה נינוחה ומחוייכת, אתעניין בשלומך, איך עבר השבוע ומה שלום כולם ואולי אפילו אציע לך קפה. את תתחילי להרגיש בנוח, תחושי שאת שולטת במצב ואשליית הביטחון העצמי תחזור אלייך ותרגישי שהכול בסדר והשד לא כזה נורא. ואז, ברגע אחד, אני אחליף מבט ואסתכל לך עמוק לעיניים ולנשמה ואשתוק. בהתחלה תצחקקי בחוסר נוחות, לא יודעת מה פשר השתיקה הזו ומה לעשות איתה ותתחילי לג'ברש, רק שלא יהיה שקט. אחר כך תשפילי עיניים ותשאלי אותי - מה ? ולמה אתה מסתכל עליי ככה ? אולי תאמר משהו ? ואני אמשיך לשתוק עוד כמה שניות ואמשיך להסתכל לך עמוק פנימה עד שתפנימי שמשהו כאן השתנה, תשפילי מבט ותשתקי גם את. 

אני אסתכל בך עוד קצת, אתן לך להתבשל, ואז אפלוט מילה אחת ואמתין בשתיקה.

תתפשטי.

" הייתי רוצה לומר לך שאני מיוחדת אבל אני יודעת שאני כמו רוב הבחורות"

את לא צריכה להיות שונה מכול הבנות כדי להיות מיוחדת עבורי. כול מה שאת צריכה, זה להיות עבורי, משהו שרוב הבחורות לא.

את תכרעי על המיטה, על שש. ידיים קשורות ומתוחות, לא מאפשרות לך לזוז. רגליים מפוסקות חזק והראש דבוק למיטה. עירומה, פתוחה ופעורה מולי. הישבן שלך זקור, החורים שלך פתוחים ופעורים מולי, "הושט היד וגע בם". הם לגמרי שלי, לשימושי. 

לא רע בתור התחלה, אבל אני מרגיש שזה לא ממש זה.

אני אדחוף אצבע אחת פנימה לכוס שלך, לאט לאט. הוא נוזל לי סביב האצבע. את מתחילה לגנוח ולהתפתל לי על האצבע, לגנוב קצת מגע. לאט לאט אגביר את הקצב עד שארגיש שאת מתקרבת לשם ואז, בבת אחת אפסיק. את תסתכלי עליי מלמטה במבט לא מאמין. תיללי שאת רוצה רק עוד קצת ובבקשה ואת מוכנה לעשות הכול אבל הכול ! אבל אני רק אסתכל עלייך ואחייך עד שתפנימי. הייחום שלך נתון בידיי, אני כבר יכול להריח אותו מתפשט בכל החדר, אני כבר לגמרי שולט בו. כשארצה תסופקי וכשארצה, תרעבי למגע, תטרפי, תתחנני. 

השליטה הזו מתחילה להרגיש לי טוב, אבל עדיין חסר לי.

אני אדחוף עוד אצבע ועוד אחת ועוד אחת עד שלאט לאט כול היד שלי תכנס פנימה. את תאנקי מכאב, תתפתלי ממנו ותצרחי, תזילי דמעות. תקללי ותבקשי די ועוד. עכשיו גם הכאב שלך נתון בידי, הוא שלי. כשארצה תכאבי וכשארצה אנסוך עלייך רוגע ושלווה.

העסק מתחיל להשתפר אבל אני עדיין לא מרוצה, הבטן שלי צועקת לי - עוד.

אני אדחוף את היד שלי עוד פנימה ואגשש שם בזהירות. אני אגע לך ברחם ואתפוס אותה, אסתובב בין הכליות, הכבד ושאר האיברים ומשם אמשיך לקיבה, זו שמתכווצת לך בחדות ובפתאומיות כשאני כועס או מסתכל עלייך במבט נוזף.  לאט לאט היד שלי תמשיך לגשש בבפנים שלך, לחפש מה עוד מסתתר שם בין האיברים האלו שלך והיא לא תפסיק לגשש עד שאמצא ואגע שם בשדים שלך, עד שארגיש שם את הפחדים שלך. עד שאלטף שם את החלומות הכמוסים שלך, אמלא את הריקנות שבך ואחבק את הבדידות שלך. עד שאחפור ואנכש ואנקה כדי לגלות ולחוש את כול העולם הפנימי הזה שלך שאת מחביאה כל כך עמוק וטוב, מפני כול העולם. 

עכשיו הבפנים שלך, גם הוא שלי וכול העניין ממש משתפר לו.

אני אדחוף את היד יותר עמוק ועוד קצת, עד שארגיש משהו קטן ורטוב שדופק לו בקצב מסחרר. אני אמשש אותו בעדינות כדי להרגיש איך הוא פועם בחוזקה ובהתרגשות. אני אניח אותו אצלי על כף היד. כשארצה, אלטף ואפנק אותו וכשארצה, אסגור עליו אגרוף חזק ואחזיק אותו בפנים, בחוזקה ובחושך, כדי להרגיש איך הוא מפרפר ונאבק לקבל ממני קצת חמצן. 

עכשיו הלב שלך שייך לי ואני כבר מתחיל להיות מרוצה.

אני אפתח את האגרוף והלב הקטן יפרפר לו לפניי בלחץ, מנסה לתפוס קצב סדיר אחרי שנחנק באגרוף שלי. אני אעשה צעד קטן ובעדינות אשתחל לי פנימה דרך העליה הימנית ואכנס לי בזהירות לחדר שמימין ולאט לאט אמלא אותו. מיד אחר כך אעלה לעליה השמאלית ולאט ובזהירות, בצעדים קטנים ומדודים אמלא בעצמי גם את החדר השמאלי. 

עכשיו הלב שלך לא רק שלי אלא גם מלא בי ואם טרחתי להגיע עד כאן, יש סיכוי טוב שגם שלי בך.

עכשיו אני מרוצה, עכשיו א ת שלי.

גברים מונעים מהרצון לזיין ומוכנים לעשות הכול עבור זיון.

זו אולי אמירה נכונה בצורה הכללית שלה, אבל היא הופכת למאוד שטחית אחרי שאתה מבין כמה רחוק מוכנה ללכת כלבה מיוחמת ונוזלת שרוצה וכמהה כבר שתזיין לה את הצורה, ואתה לוקח את זמנך ומסביר לה שלפני שהיא תקבל זיון, היא תצטרך להוכיח את עצמה.