עקבים ורודים...אני יושבת מול התכניות של בניין יוקרתי בתל אביב...משרבטת כל מיני צורות...מידי פעם עייני נופלות על עט ה STABILO המונח על השולחן עבודה...היום מתחיל להגמר...לא מפוקסת בכלל..הראש, לא מצליח לחשוב יותר...נו טוב! אני לוקחת את העט ותוחבת אותו אל בין שדי...אל תוך השמלה השחורה והדקיקה...בוחנת את מבטי הסובבים...כולם עומלים על האדריכלות.
מהססת קצת אך לבסוף קמה ובנחישות צועדת לכיוון השירותים.
בראש שלי אני שומעת אותך לוחש לי את מה שעלי לעולל לעצמי.
אני מפסקת רגליי ומתחילה לחכך את העט על הדגדגן ...מתארת לעצמי שאלו הם אצבעותיך...המחוספסות וההחלטיות...
עיניי מתגלגלות מעונג...
דפיקות בדלת
אני נושכת את השפה התחתונה..."תפוס"...אלוהים ישמור...רק זה מה שחסר לי שידעו שאני מאוננת בשירותים בעבודה !!!
הדופק מוותר ואני ממשיכה בשלי...אני יודעת, לו היית פה היית מחדיר לי את העט לתחת...ומצווה עלי לאונן חזק בזמן שאתה משחק איתו...מזיין אותי איתו בעוצמה !
אני מרגישה לפתע את כל גופי צונח עח הרצפה! רועד! מתרגש..והכל יוצא ממני...המיצים שאתה כלכך אוהב שאני אטעם...אני מכניסה את האצבע הרטובה לפה ומודה לך על זה!
יוצאת מהשירותים..אחד העובדים מסתכל עלי מוזר קצת...העקבים הורודים שלי פוסעים את דרכם חזרה למחשב...מתה שהיום יגמר
