בין העונג לחטא

"של מי את גורה?"

"שלך אדוני"

"חזק יותר גורה. של מי את?"

"שלך אדוני!!"

"ילדה טובה. תפסקי את הרגליים כלבה!"

יד אחת...יד אחת בעלה את גופי בכל צורה אפשרית. היד שלו נגעה בכל פצע חשוף. בכל איבר רגיש. בכל רפלקס רגעי. הוא היה בכל מקום. ממלא אותי שוב ושוב...נותן לאצבעות שלו לזיין אותי, בפה, בכוס, בישבן...מצווה עלי לגמור, שוב ושוב ושוב. ואני גומרת כמו כלבה צייתנית...גומרת לפי הספירה שלו בגניחות חזקות שמטריפות אותו. אני נהנית לראות אותו. רעב, משתוקק, מאופק, רגוע ונחוש. נחוש להוכיח לי כמה הוא האדון שלי וכמה אני שלו, למטה, הנסיכה הקטנה שלו. 

"על ארבע גורה..." פאק! המילים שלו מטריפות אותי...אני נעמדת בתנוחה ומכינה את ישבני לסדרת ספנקיס הראשונה שאדוני יעניק לי...הלב שלי פועם, מתרגש...ממתין בסבלנות.."גורה, את יודעת שכל מה שאני עושה הוא לטובתך, את סומכת עלי?"

"כן אדוני"

...היד מונפת באויר ואני מרגישה את המפגש הראשוני והבתולי הזה. בין היד החשופה לבין הפלח המאדים...לא עובר זמן רב עד המפגשים הבאים ...הוא מפליק לי חזק במיוחד בפעם האחרונה...אני מתקשה, זה נהיה כואב יותר מידי..ואז, אז הוא, האדם הזה שמכיר אותי יותר מעצמי, מרגיש הכל, מכניס את אצבעותיו לכוס...מחדיר אותן פנימה, מרגיע אותי...שולף אותן בעדינות...ולאט לאט מתקרב עם האצבעות הזולגות לפי הטבעת שלי....

אני יודעת שאתה יושב מול המסך.

אני יודעת שאתה ממתין.

בכל פעם שאתה רואה אותי כותבת אתה מתקשה קצת.

בכל הודעה אתה משמיע אנחה של גירוי. אתה ננעלת. אתה ננעלת על גורה. לאן הצלחתי להכנס אדוני? לאיזה חדר בלב פרצתי? חצופה שכמותי...עכשיו אתה מחכה, חסר סבלנות, עצבני, חרמן, מחכה שאני אפתח. מתפלל שאני אתרכך. רוצה שאני אלחש לך שאני שלך ורק שלך ואתה כל עולמי. רוצה שאקדיש לך אובססיה. אפתח תלות. אני יודעת מה אתה רוצה לשמוע. ואני יודעת שאתה מותש ולא מבין כיצד לקבל את זה ממני. אני סגורה לך. אני מרוחקת לך. אני מוזרה לך. אז מחוסר תקווה אתה שולח אותי לכתוב. "תכתבי עלי אנה". תכתבי...כמעט שבוע של שיחות בלתי פוסקות, הודעות זולגות. מחשבות רטובות . לכתוב עליך. אתה רוצה לשמור עלי, לגדל אותי. לחנך, לאלף, לגעת, לזיין, ללטף, להכות...ואני צריכה לכתוב. לכתוב לך כי אני לא מסוגלת לומר לך בפנים.לא מסוגלת להודות לך על מה שאתה נותן לי. על החום ועל התיקון. על ההתפתחות והגדילה. אתה נותן לי להרגיש בטוחה ובו בזמן לחשוש לחיי. אני מייחלת להרגיש את ידך הכבדה אני מייחלת להביט לך בעיננים ולהכנע לך אדוני. פשוט להכנע. לתת לך לשלוט. לתת לך להחליט מה טוב לי ומה אני צריכה. אדוני. תודה לך. שאתה יודע מה ומי אני עוד לפני שאני מבינה בכלל. אני שלך. רק שלך. אתה שלי.רק שלי. אני לא מצליחה לחשוב על משהו אחר. לא רוצה לאכול. לא מצליחה לישון מאז שהרכתי אותך. נעלת אותי. צדת אותי. כבשת אותי מלכי. עשה בי כרצונך. הכאב ותאהב. אל תשאיר לי מקום לברוח.

אתה התיקון שלי. 

"תפסיקי לבכות אנוצ'קה, זה מעמיד לנו!"

כך כתב שולט אחד - לא זוכרת מי...מאז תקועה בראשי התמונה שלי יושבת ובוכה וסביבי להקת זאבים גדולים ורעים...מחכים...

אני יושבת שם כמו גורה קטנה חסרת אונים, מפוחדת ורועדת...

הזאבים גדולים, שינייהם חדות ורבות הן...מזילים ריר ומחייכים בחיוך מגורה ופראי...

לאט לאט הם מתחילים לסגור עלי ...אני מתכנסת בתוכי בכמעין אקט הגנתי שכזה...אם אני לא רואה אותם, אולי לא יראו אותי בוכה וילכו...

אך הדמעות חזקות הן מן ההגיון והן זולגות ומזמינות..

ואז אתה יוצא אלי מן שורת הזאבים. אריה יפה וחזק. אתה מתקרב אלי בצעדיך המלכותיים, בוחן ומרחרח אותי.

אני מרגישה מוגנת ושלווה איתך- בשאגה אחת אתה מרחיק את כל הזאבים ומאמץ אותי אל חיקך.

" את שלי עכשיו גורה קטנה "

"אני שלך אדוני" ...

אני לוחשת בכוחותיי האחרונים ונרדמת .

"אל תלכי" 

אני אוהבת כשאתה אומר את זה - זה גורם לי להרגיש את הלחלוחית הזו שאתה כלכך צמא לה

אני מתפתלת מהכמיהה לך מהרגע הראשון שהצלת את חיי. כן. אתה אמנם לא יודעת. אבל הצלת חיים פעם אחת. 

ואז רמסת. הכאבת.ואני, ילדה רעה שכמותי, לא הצלחתי לעמוד בכאב הזה שהותרת מאחוריך כשעזבת, נטשת וזרקת.

אז עכשיו אתה אומר לי " אל תלכי ". ומה אם אשאר? האם הכל יהיה אחרת? האם תדע לגעת ולאהוב ? האם תדע לענג ולספק מבלי לפחד, מבלי להבהל? אם אתה אותו אחד או שאתה פתוח עכשיו ? 

מלך בודד מולך בממלכה עם חומות עד אין סוף...לא פלא שאתה מפחד. עזוב את פחדיך ובוא אלי. אני אכיל אותך...אני אדאג ואספק את כל הדברים להם אתה נזקק. תהיה המלך בעולמי. עולם ללא פחד וללא כאב מיותר.

"את רוצה שאקשור אותך?" המילים הללו מהדהדות בראשי כל יום...לאן ביקשת לקשור אותי? לעמוד, לקיר, אליך? אני תוהה לי...

מה היה קורה אם לא היית הולך ? מה היה קורה אילו היינו ניפגשים והיית יכול ללטף לי את הראש..לתת לי להרגע ולעצום את עייני...להתענג על מגע עורך...לבקש ממך להשאר איתי עוד קצת...לא ללכת.

 אתה אומר לי "אל תלכי"...לאן אלך?

עקבים ורודים...אני יושבת מול התכניות של בניין יוקרתי בתל אביב...משרבטת כל מיני צורות...מידי פעם עייני נופלות על עט ה STABILO המונח על השולחן עבודה...היום מתחיל להגמר...לא מפוקסת בכלל..הראש, לא מצליח לחשוב יותר...נו טוב! אני לוקחת את העט ותוחבת אותו אל בין שדי...אל תוך השמלה השחורה והדקיקה...בוחנת את מבטי הסובבים...כולם עומלים על האדריכלות. 

מהססת קצת אך לבסוף קמה ובנחישות צועדת לכיוון השירותים. 

בראש שלי אני שומעת אותך לוחש לי את מה שעלי לעולל לעצמי.

אני מפסקת רגליי ומתחילה לחכך את העט על הדגדגן ...מתארת לעצמי שאלו הם אצבעותיך...המחוספסות וההחלטיות...

עיניי מתגלגלות מעונג...

דפיקות בדלת 

אני נושכת את השפה התחתונה..."תפוס"...אלוהים ישמור...רק זה מה שחסר לי שידעו שאני מאוננת בשירותים בעבודה !!!

הדופק מוותר ואני ממשיכה בשלי...אני יודעת, לו היית פה היית מחדיר לי את העט לתחת...ומצווה עלי לאונן חזק בזמן שאתה משחק איתו...מזיין אותי איתו בעוצמה !

אני מרגישה לפתע את כל גופי צונח עח הרצפה! רועד! מתרגש..והכל יוצא ממני...המיצים שאתה כלכך אוהב שאני אטעם...אני מכניסה את האצבע הרטובה לפה ומודה לך על זה!

יוצאת מהשירותים..אחד העובדים מסתכל עלי מוזר קצת...העקבים הורודים שלי פוסעים את דרכם חזרה למחשב...מתה שהיום יגמר

תתעצבן.

אני רוצה שתתעצבן עלי. אני רוצה שתרתח מזעם! גש אלי ותעניק לי את הסתירה המצלצלת שתעיף את ראשי לסוף החדר. 

גופי משתוקק להרגיש את הכאב. לגרום למחשבות להפסיק לרוץ הנה והנה בראש...כמו מכוניות באיילון...אני צריכה שתעצור אותן. 

תן לידיים שלך לזרום עם הכעס הזה שלך! אל תעצור את עצמך ! תגיד לי לרדת על ברכיי. תגיד לי לזחול כמו זונה קטנה...הזונה הקטנה שלך! שכל מה שמעניין אותה זה לרצות ולספק אותך אדוני. אותך! 

היי...אתה שם...מאחורי המחשב...אני קורעת את עצמי בספורט ובידע...מנסה להיות הדבר הזה שאתה תרצה בו...תרצה בי ! אני חייבת שתרצה בי...להרגיש את היד שלך שורפת ואז מלטפת...משכיחה ממני את בעיות היום יום...תהיה המקלט שלי. מקום הבריחה שלי. אני אהיה צייתנית! אני אהיה קשובה ומדויקת לבקשות שלך ולחוקים שלך. אני אספוג כל כאב שתעניק לי אני אמצוץ כל טיפה של עונג שתניח לי לקחת.

תחדיר אלי את כל הספקות והבעיות שלך! זה לא חייב להיות מלווה בשמות וכותרות...אתה לא צריך להיות ה"שולט שלי"..אני לא אהיה "שפחת המין שלך"...אני אותה אני ואין בי כלום שונה. קשורה, מאדימה ודומעת אני מבקשת שתיקח באגרופך את כל צרותיך ואת כל שאלותך ותדחוף אותם לתוכי בכל הכח! 

אם אני אבכה..זה לא כי אתה עצבני ולא כי הכאבת לי, אהוב שלי, אני אבכה כי כל החומות יפלו...כי הדברים שמציקים לי ופוגעים בי יזלגו מתוכי...מתוך גופי...ואני אשאר נקייה ורגוע! שלך! אוהבת! אתיישב לאכול איתך ארוחת ערב מול הטלוויזיה..

כשנימפו מודה שהיא כזו- היא יוצאת מהארון

זה קשה, זה לא מתקבל יפה ע"י הסובבים ולרוב משויכות לה זר תויות לא מוסברות. "זונה, שרמוטה, מזדיינת" ועוד ועוד...הרשימה ארוכה ומעניינת.

עכשיו תנסו לצאת מהארון מול האדם היחיד שאתם אוהבים, בחרתם לאהוב כל חייכם...."מאמי...אני ...נימפומנית..."

לא! זה לא עובד ככה...הבן אדם הזה..שעמד תחת החופה...מאושר ומזיע ובקול רועד נשבע אמונים לבחורה העדינה והטובה, הנאמנה והענוגה שהוא היה בטוח שלעולם לא תשתנה...הבן אדם הזה לא יקבל את המשפט הזה וימשיך בסדר היום.

עכשיו תתארו לכם נימפו עם נטיות BDSM ותקבלו את השילוב המנצח לאישה הבוגדת.

הזו שלעולם לא תדע שקט ולעולם לא תפסיק לחקור, לחפש ולנסות להשלים את החוסר הזה שהיא מתעוררת איתו כל בוקר.

וככה אני חיה...בין העונג של ההנסויות והחוויות לבין החטא...כמו שמישהו יקר פעם אמר.

...קוראים לי אנה ואני נימפומנית...