בין העונג לחטא

"תפסיקי לבכות אנוצ'קה, זה מעמיד לנו!"

כך כתב שולט אחד - לא זוכרת מי...מאז תקועה בראשי התמונה שלי יושבת ובוכה וסביבי להקת זאבים גדולים ורעים...מחכים...

אני יושבת שם כמו גורה קטנה חסרת אונים, מפוחדת ורועדת...

הזאבים גדולים, שינייהם חדות ורבות הן...מזילים ריר ומחייכים בחיוך מגורה ופראי...

לאט לאט הם מתחילים לסגור עלי ...אני מתכנסת בתוכי בכמעין אקט הגנתי שכזה...אם אני לא רואה אותם, אולי לא יראו אותי בוכה וילכו...

אך הדמעות חזקות הן מן ההגיון והן זולגות ומזמינות..

ואז אתה יוצא אלי מן שורת הזאבים. אריה יפה וחזק. אתה מתקרב אלי בצעדיך המלכותיים, בוחן ומרחרח אותי.

אני מרגישה מוגנת ושלווה איתך- בשאגה אחת אתה מרחיק את כל הזאבים ומאמץ אותי אל חיקך.

" את שלי עכשיו גורה קטנה "

"אני שלך אדוני" ...

אני לוחשת בכוחותיי האחרונים ונרדמת .