"חדר הכושר הזה גומר לי את כל השרירים", חשבה ענבל בקול, בזמן שהיא שמה פעמיה לכיוון הבית שלו בחיוך.
מאז שהתחילה ענבל להתאמן בין 4 ל 5 פעמים בשבוע, היא מוצאת את עצמה כואבת בכל צעד שהיא עושה..
ההנחיות היו לה ברורות : " את עולה למעלה, וכותבת לי.". וכך היה.
לוחצת על הקומה ה 16 במעלית, ומחכה עד שהיא תגיע ליעדה. מעלית מסורבלת שבקושי זזה.
נגשת לדלת, ומסמסת...
-"דור, אני פה, איפה המפתח ?"
הטמפרמנטיות וחוסר הסבלנות של ענבל מוציאים את דור מדעתו. היא יכולה להטריף לו את החיים לחלוטין.
-" תקשיבי לי טוב , אם את לא משנה גישה עכשיו, אני מפסיק. אז תירגעי ותהי סבלנית"
-"תכנסי לחדר המדרגות, ותרדי חצי קומה- המפתח נמצא מתחת לעציץ"
"שימי לב, את נכנסת לדירה, לא נוגעת בשום דבר, לא הולכת לשום מקום, שמה את הדברים על האי, מורידה בגדים, והולכת ישר למקלחת. וכשאני אומר ישר, אז ישר. "
בין לבין, מנסה ענבל להכניס מילה, ומקבלת סטירה וירטואלית..
"תשתקי, הסשן התחיל כלבונת. אם את חושבת שאני עושה צחוק, את טועה ובגדול. את תענשי על זה, אבל כרגע את עושה בדיוק מה שאני אומר לך. זה ברור?"
"-כן דור"
-"כן מה????"
-"אהה, כן , כן אדוני"....
-"סוף סוף, כלבה מלוכלכת.. עכשיו יש לך בדיוק 25 דקות להתקלח ולאכול.. לא 26, לא 28, אלא בדיוק 25. את לא הולכת בדירה לשום מקום, לא נוגעת בכלום, רק מטבח ומקלחת ".
-"טוב, נו בסדר".
-"פאקאינג טוב?? מה את לא מבינה? את כ"כ הולכת להצטער על זה, ואת תשלמי. מה זה טוב? טוב אדוני! את כלבה גרועה, ולא מאולפת בעליל.. והנה אני חשבתי שאת כלבה רצינית.. אבל חכי, נגיע לשם, את תלמדי היום לקח. תשקלי לא לאכול, יכול להועיל לך.
עכשיו קחי את הרגליים שלך, גשי למקלחת, ותכתבי לי כשסיימת..."
בתוך המקלחת, מנסה ענבל לסחוט את בקבוק הסבון הנוזלי עד סופו, מלטפת את עצמה קצת, מנסה לשחרר את הגוף הכואב והתפוס שלה, מצוברחת במעט מחוסר הסבלנות של דור, אבל מתרגשת לקראת הבאות. בתוך תוכה, היא יודעת שהוא לעולם לא יפגע בה, יחד עם זאת מבינה שהדרך לאמון מלא רצופה בהרבה חבורות על התחת.
-"סיימתי להתקלח אדוני"
-"יופי, צאי לחדר השינה, תרימי את השמיכה, תלבשי מה שיש שם. יש לך חמש דקות, להתיישב במרכז השטיח ולכתוב לי"
ענבל נגשת לחדר השינה, מרימה את השמיכה, ורואה חצאית מבד מבריק, זוג כפפות, ומגפיים.
הדבר היחידי שעובר לה בראש, זה השולט הזה שלה, חושב על כל דבר. וחיוך נפרש לה על הפנים.
עדיין חצי רטובה מהמקלחת, מנסה לשים את החצאית והמגפיים שבקושי עולים, ונדבקים לגוף. היא יודעת שהיא חייבת להספיק לפני תום חמשת הדקות שהוקצבו לה.
-"סיימתי אדוני". מקלידה את המשפט בשגיאות נוראיות, הכפפות האלה לא בדיוק עוזרות לדיוק באותיות.
-"שימי לב, יש בצד שלך ליד המיטה רמקול, תנתקי אותו מהחשמל, ותתחברי אליו. השם שלו זה KONG 5,
שימי את המוזיקה שלנו."
ענבל שמה את המוזיקה שהיא במו ידיה בחרה בקפידה, והשיר הראשון שבוקע מהרמקול הוא אחד השירים האהובים עליה. Arctic Monkeys- I wanna be yours.
השיר הזה מפיח בה בחיים, הצלילים הראשונים של השיר הזה והפעימות של התופים, מכניסים אותה למוד הנכון, המילים הראשונות I wanna be your vacuum cleaner, משעשעות אותה, אבל היא מבינה את המשמעות הרחבה של המשפט הזה ומחייכת.
-"שמתי אדוני"
- "מעולה, עכשיו גשי למגירה בצד שלי, שימי עליך ותשבי על הברכיים מול הוויטרינה, גב לדלת ידיים מאחורי הגב. וכשאת מסיימת, תקראי לאדון שלך.. ": " אדוני... הכלבונת שלך מוכנה לרשותך".. "
-"ואם האדון שלך לא הגיע, סימן שלא קראת לו חזק מספיק".
ענבל עושה כדבריו של דור, פותחת את המגירה, מוציאה כיסוי העיניים, ניגשת לוויטרינה, מתיישבת על הברכיים, כשהטלפון בידיה.
נאבקת בכיסוי העיניים, מנסה לסגור אותו, אך ללא הועיל. מחליטה להוריד כפפה אחת, כדי לא לתת לאדון שלה לחכות, למרות שלא נראה לה בכלל שהוא הגיע עדיין הביתה מהעבודה. היא בטוחה שהיא תשמע אותו כשהוא נכנס. בכל זאת פרקט.. כל דריכה קטנה יש חריקה.
מצליחה לשים את הכיסוי, שמה את הטלפון על שקט, מניחה אותו בצד, שמה ידיים מאחורי הגב וצועקת :
-"אדוני, הכלבונת שלך מוכנה לרשותך"... חוץ מהמוזיקה שבוקעת מהרמקול מאחוריה, הבית שורר דממה.
אין קול ואין עונה. תוהה לעצמה כמה פעמים היא עוד תצטרך לצעוק לו, עד שהוא ייכנס הביתה, או שהיא בכלל סתם עכשיו הולכת לחכות לו ככה שעה.
-"אדוני, הכלבונת שלך מוכנה לרשותך" צועקת שוב, ובאבחה אחת מרגישה איך הידיים שהיא כ"כ אוהבת אוחזות אותה בחוזקה מאחור, עוברות על הפטמות הזקורות, היא מנסה להריח אותו מקרוב, מסיטה את ראשה לכיוון הראש שלו, מנסה להסניף אותו לתוכה, המגע של החזה שלו על הגב שלה, הנשימות החזקות שלו על העורף שלה. השיערות סומרות לה מכל נגיעה שלו. הידיים המיומנות שלו, חופנות את שדיה, ולאט לאט יורדות למטה, אל בין קפליה הרותחים. היא בוערת, והוא מנשק את צווארה בעדינות, מצליח להביא אותה לסף שיגעון חדש.
מוציא את הקולר, ומניח אותו על צווארה, השירים מתחלפים להם אחד אחרי השני, ובין שניהם דממה. אפשר לחתוך את המתח בסכין.
דור לוקח חבל, וקושר את שדיה, כך שהם יהיו קרובים אחד לשני, מתוחים, והפטמות זקורות. כך שכל נגיעה קטנה בהם, תוציא אותה מדעתה . קושר גם את ידיה מאחורי הגב ומעמיד אותה על הרגליים.
העקבים גבוהים, וענבל בעצמה לא בדיוק נמוכה, ועדיין היא מגיעה רק לקצה האף של דור.
דור, גבוה, ראש מלא בשיער, זקן, שבהתחלה היא ממש שנאה, אבל לאחרונה הוא התחיל להתחבב עליה, כי זה בדיוק מה שמייחד את האדון שלה. גוף שכולו בנוי לתלפיות. היא יכולה לבהות בו במשך שעות. היא יכולה לבהות בו במקלחת, בזמן שהוא מסבן את עצמו, והיא יכולה לבהות בו כשהוא במטבח משרבב איזה משהו לאכול. היא פשוט לא יכולה להפסיק לגמוע ממנו, ולהתענג על מה שהיא רואה.
חבל גם נכרך סביב שתי רגליה, ומקושר לקולר שעל הצוואר, כמו רצועה להולכת כלבה.
דור מסובב אותה במקום, כדי שתאבד קצת כיוון ומוליך אותה ברחבי הבית. נכנסים לחדר, והוא מושיב אותה על הברכיים. הג'מבואים שהוא תקע על הקיר היו הפתעה גמורה בשבילה. במיוחד בתור אחת שרואה הכל, ולא מפספסת שום פרט, זה תפס אותה בהלם.
דור נוגע בה ברוך, וצובט קלות את שדיה שכבר התחילו לאבד תחושה. הרגשה של בערה עוברת בגופה וגורמת לה להוציא אנחות כבדות, ואולי גם סוג של יללה.
מתיר את ידיה מהאזיקים, ומתחיל לכרוך סביבם חבל, כך שידיה עדיין מאחורי הגב, ואת החבל קושר לאותם ג'מבואים בתקרה. כל גופה מוטה קדימה, והידיים כואבות. הראש נשמט למטה, ולכן בוחר דור לקשור גם את שיערה לתקרה.
הוא מכניס לענבל גאג אדום, כי הוא אוהב אותה כשהיא מריירת , ומסיר את כיסוי העיניים שלה. רק אז היא מגלה שהיא נמצאת מול מראה, קשורה, מבט מעונה, השרירים כבר התחילו לכאוב, ותחושת נמנום זורמת לה מהכתפיים ומטה.
מכניס לה דילדו לתחת, והתחת כואב. דור לוחש לה באוזן, שתרפה את השרירים, כי לסגת הוא לא ייסוג, שתקבל אותו ותתמסר. כבר כמה ימים לפני, טרח דור להדליק את ענבל בכל מה שהוא הולך להעביר אותה בערב הזה. הוא הודיע לה חגיגית, שהוא הולך לזיין לה את התחת.. היא פשוט בחרה שלא להאמין.
החדירות התחילו להתעצם, ולהיות אגרסיביות יותר וחזקות יותר. הדבר היחידי שמנע משכנים להתקשר למשטרה היא המוזיקה. מצרף לדילדו ויברטור ולוחש לענבל באוזן :
-" את לא הולכת לגמור עכשיו, וגם אם תבקשי אני לא מאשר לך. אז חבל על הטרחה שלך, פשוט תתמודדי עם זה".
המשך יבוא .....