החדירות המשיכו להתעצם, והכוס של ענבל התחיל לכאוב. הכאב בידיים כבר התחיל להיעלם והראש היה במקום אחר.
ענבל מסתכלת על עצמה במראה, ורואה כל שריר שלה שרועד, כל הבעת פנים שגורמת לה לכאוב עוד יותר, ומימינה, מבט רך, דואג, מנחם, אך עם זאת לא מקל, ולא מוותר. כמו שדור דורש מעצמו להיות בפוקוס על החיים, ולשלוט בעצמו, הוא מצפה ממנה, ללמוד לשלוט על עצמה, אבל רק, בחיים עצמם. במיטה, היא נתונה למרותו ולחסדיו. הוא קורא לה צעצוע המין שלו.
מחשבותיה של ענבל מאוד מפוקסות, ומאוד ממוקדות, להכיל את כל מה שדור מעביר אותה. זה עסק לא פשוט לא לגמור מזיון תחת. כשהכאב מתחיל לפלח אותה, היא מתחננת לשחרור..
היא מסתכלת על דור במבט מיוסר, כנוע, ומתחננת שיקל עליה. מתחננת שייתן לה מזור. האורגזמה מתעצמת, וכבר אין מנוס. זו נקודת האל חזור.
-"בבקשה, בבקשה, בבקשה, אני מתחננת, תיתן לי לגמור , אני לא יכולה להחזיק את זה יותר"
-"בבקשה, תן לי לגמור, אני יכולה בבקשה לגמור אדוני? בבקשה, בבקשה בבקשה!!! " דמעות עומדות בקצות העיניים והוא לוחש:
-" קדימה, תגמרי בשבילי"
כשאת כואבת, ולא מסופקת, והאדרנלין שלך בשמיים, הכאב עמום, את יודעת שמשהו מפריע לך, אבל הראש לא יודע לזהות את אותות הכאב האלה. כי לגוף יש מטרה, להגיע לסיפוק, אז הוא מתעלם מהכאב, וגורם לך להתחרמן ממנו.. הידיים של ענבל, שכבר היו קשורות למעלה מרבע שעה בתנוחה הזו, העמידה הזו על הברכיים שהתישה את הגב שלה, הצוואר שכואב, הכול נעלם. ההתמקדות הייתה במה שקורה לה בין הרגליים.
ברגע שהיא שמעה את דור אומר לה שהיא יכולה לגמור, התחיל פרץ של רעידות, העיניים נעצמו, שרירי הלסת גרמו לשיניים להינעץ בגאג בחוזקה, כל המשקל שלה שעד כה היא איכשהו הצליחה לשלוט בו, עכשיו נופל על החבלים ומותח אותם כלפי מטה, כך שגופה נשען עליהם לחלוטין, וקורע לה את העור, הרגליים שמתעוותות מרוב הכאב שמפלח את ישבנה, היא מנסה לברוח. האורגזמה הזו, להבדיל מאורגזמות אחרות לא הגיעו אליה בגל.. זה לא נבנה לאט ואז התפוצץ, זה הגיע במכה.. הראש נשמט למטה, בעוד השיער עדיין קשור לתקרה, הגניחות, הרוק, והמבט בעיניים שלו.
דמיינו את הרגע שרציתם להשתין בטיול שנתי והתאפקתם איזה שעה עד שמצאתם שירותים. דמיינו את תחושת ההקלה ותכפילו אותה באלף.
דור , שהיה מופתע מהצרחות, צחק... ואמר בקול עמוק : " מזל שזה הממ"ד, והוא אטום לרעש".
הכאב של הגמירה התחלף בכאב של הידיים הקשורות וברגליים הפסוקות, ובגוף המתוח... אותו הכאב ששכח רק לרגע קט.
דור בידיו המיומנות התיר את ידיה וליטף את שיערה, פרם את כל החבלים פרט לאלו שעל שדיה, והעמידה על ארבע כשהיא פונה לכיוון המראה.
ידיה של ענבל, שהיו כמו ספגטי, גרמו לה לקרוס על השטיח.
הזין שחדר לענבל לכוס מילא אותו באופן מושלם. החדירות אט אט הפכו מהירות יותר, כואבות יותר, תכופות יותר.
ידיו של דור תפסו את חמוקיה, ואת החבלים הנותרים שהקיפו את גופה, מה שכפה עליה להסתכל על עצמה במראה, כשמזיינים לה את הנשמה.
דור, שהרגיש את הכוס סוגר עליו, והחיכוך נהיה גדול יותר, שלף את הזין שלו, וגמר לענבל על הפנים... בזמן שהוא מבקש ממנה ללקק הכל.
הוא קם מהרצפה, ועוזר לענבל לקום, לוקח אותה לכיוון חדר השינה, כשהיא כולה מרוסקת ושבורה.
משכיב אותה על המיטה ואומר לה: " אני עוד לא סיימתי איתך להיום. עומד לי הזין עליך כבר שבוע, ואני לא מפסיק לחשוב כל הדברים שעוד אפשר לעשות לך. יש לי כרגע בערך 20 רעיונות מסתובבים בראש, ובא לי לעשות לך את כולם כבר עכשיו... אבל אני לעומתך, יודע לדחות סיפוקים... אז נתחיל ממשהו אחד".
דור משכיב את ענבל על הבטן, מעביר את ידיה מאחורי גבה כשהן מונחות אחת על השנייה, ועוטף אותן בניילון נצמד. את אותה הפעולה הוא מבצע בכפות הידיים, על הברכיים, הירכיים, וגולת הכותרת הם העיניים והפה.
אם כבר בנושא איבוד שליטה טוטאלית עסקינן, זהו איבוד השליטה האולטימטיבי מבחינתה של ענבל.
להבדיל מגאג, אזיקים, וכיסוי עיניים, שעדיין יש בהם יכולת לנשום קצת, או לראות קצת, או לזוז קצת, פה היא מוגבלת לחלוטין.
כשהיא ניסתה לפתוח קצת העיניים ללא הצלחה, או לנשום קצת מהפה ללא הצלחה, היא הבינה שאין מנוס.
הנשימה הפכה להיות כבדה ומהירה, דופק ליבה עלה, גופה התחיל להתנועע מצד לצד במטרה שיתירו את הקשירה, כמה שניות נוספות והיא הייתה מתעלפת. דור, שמכיר את גופה כבר, רכן לעברה ואמר :
"ענבל, אני רוצה שתקשיבי לקול שלי עכשיו, ורק לקול שלי. הדבר האחרון שאני אעשה, הוא לפגוע בך. הדבר הכי חשוב לי ביקום כרגע זו את. אני רוצה שתבטחי בי, ותסמכי עליי שאני לעולם לא ארע לך.
עכשיו קחי שליטה על עצמך, ותתחילי עם נשימות עמוקות מהבטן, אני רוצה שתנתקי את המחשבות שלך, אני רוצה שתתנתקי מהגוף שלך, תירגעי, תתמסרי אליי, תני לי להוביל אותך למקום הרבה יותר טוב".
אט אט נשימותיה של ענבל התייצבו, והיא הצליחה להתעלם מהכול. כל השרירים נרפו, הנשימה הייתה סדורה ורגועה כאילו הייתה עכשיו על אי מבודד בתאילנד. היא צללה אל תוך עצמה, אל תוך נפשה הענוגה.
החלל היחידי שנותר, התמלא באצבעותיו של דור. התחושות והחושים התחדדו, כל תנועה קטנה הייתה ברורה כ"כ, כל דבר היה עבורה הרבה יותר עוצמתי.
הרטיבות, והגירוי היו כ"כ גדולים, עד שכל ידו של דור נכנסה לכוס של ענבל. התחושה של דור בלתי ניתנת לתיאור, הכול הדוק, צפוף, אי אפשר לפתוח את היד אפילו, הוא מרגיש כאילו הוא מתעסק עם בובה, שנמצאת שם למען העונג שלו. הוא מרגיש עוצמתי כ"כ שהקטנה שלו, נותנת את כל כולה בשבילו. חוסר האונים של ענבל, זה מה שמדליק אותו.
בזמן שהוא מכניס את ידו פנימה, מוציא, וחוזר חלילה, ההתמסרות בעיניה היא כ"כ עמוקה, בזמן שהיא נותנת למישהו לחדור לתוכה כ"כ עמוק, גם בפן הפיזי וגם בפן המנטלי, גמירה הופכת להיות להרבה יותר מספקת. כי הסיפוק שלה הוא בעיקר נפשי, עונג עבורה הוא לתת את עצמה למישהו, שהיא יודע בוודאות שהמטרה שלו היא להפוך אותה לטובה יותר. הפיסט שלו שחודר פנימה, וממלא לה את הכוס עד סופו, והיד שמרטיטה הכול מבפנים, ודוחפת את השחלות כלפי מעלה, החיכוך העצום, הוויברטור שמתווסף לדגדגן, גורמים לה להתפוצץ עליו ולכווץ את פנים הכוס כאילו היא עושה תרגילי קיגל. גם הפעם, היא מתקשה לשמור על קצב נשימות אחיד, אבל היא לא מאבדת עליו שליטה. היא למדה איך להתמודד עם עצמה, ועם הקושי שלה, והרצון לברוח.
דור פותח את הניילון, לאט לאט, נותן פתח לאוויר להיכנס, הידיים משתחררות גם כן, והיא, כ"כ מכונסת בתוך עצמה, כ"כ שברירית, כ"כ עדינה, כ"כ פגיעה... הוא מערסל אותה בין זרועותיו, מלטף את שיערה ברוך... נוגע בה, כמו שאף פעם לא נגעו בה... בעיקר בנפש..
והיא, רק שלו. הוא יודע מה הוא קיבל....
