תלוי על הצלב

כל טקסט נבחן בהקשר. סובייקטיבי. המשפט הראשון באנה קרנינה לדוגמא, אני ממש יכול לדמיין את דודו אהרון עושה לזה קאבר מלודרמטי. או לדוגמא אני בבארבי,  מנסה לאנוס טקסטים מסוימים למחשבות על רגעים שחוויתי. זה לא עובד באופן ישיר, אבל כן באופן עקיף דרך הניתוח שמסקנתו היא אי התאמת הטקסט לרגע. כאן ניתן לצייר למעשה את גבולות ההשקפה הסובייקטיבית.

בכל מקרה כמעט בלי קשר, אבל בכל זאת בקשר מאד עקיף, אני נזכר ביום שבו החניתי את רכב הטו גו שלי ברחבה הסמוכה ועליתי לדירתה על מנת לעשות עבורה שירות כלשהו. התרגשתי כמו תמיד לפגוש אותה, ולזה התווסף כעס מתון על שנכשלתי במשימה שלא להזיע. חמש דקות לאחר מכן כבר הייתי רגוע, היא כיוונה אותי למצב הזה. היא ישבה שם מולי, בטייץ שחור ובחולצת ספורט, והאור שנח על עורה, עיניה. ניהלנו אז את השיחה הראשונה שבה הבנתי שהצלחתי להיכנס לרדאר שלה. היא ביקשה שאספר לה על עצמי, מהדברים הבסיסיים ועד העומק, וגם סיפרה קצת על עצמה ועל התוכניות שלה לגביי. היא אוהבת למתוח את הדברים,  אמרה בעודה מתרכזת במתיחה של גומיה דמיונית. זו הייתה שיחה נינוחה בין מעמדות, וככל שנפתחתי הבנתי מה היקף הנשק שנתתי בידיה. תחושת הביטחון להיות שקוף בשבילה, רק התחזקה בהמשך.

האימג' הזה שלה מרוכזת במתיחה של גומיה דמיונית והתחלה של זווית של חיוך, עלה אצלי לא פעם כשניסיתי לעבד את האירועים. כמו את תחושת הגאווה שבלספק לה שירות מהסוג שלא מוצע בשוק החופשי ושנדרש לגביו משרת אישי. התחושה הזו של כלב שמירה מסוים המועיל לבעליו המסוים. אבל גם כשניסיתי לעבד את תחושות הקנאה, ההשפלה והסבל, שלוו בגירוי חזק.