לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

SERENITY

מציאות / חלומות בהקיץ / פנטזיות / נונסנס
לפני 11 שנים. 7 בספטמבר 2013 בשעה 19:44

יש לך יום הולדת, עשיתי קניות בצהריים.

קניתי לך פופרס, רצית לנסות, כך אמרת לי לפני כמה ימים.

קניתי גם עגילים, מזהב לבן, אני זוכר שאת שונאת זהב צהוב, יהלום שחור בצורת טיפה מעטר כל עגיל.

הם ראויים לאוזניים שלך, ראויים לך.

אספתי את החליפה מניקוי יבש, שנתיים לא לבשתי אותה, מאז החתונה של אחותי התאומה.

את לא ראית אותי אז, אני אוהב איך שאני נראה בחליפה, עם חולצה לבנה מגוהצת, עניבה שחורה, שחור ולבן, זה גורם לי להרגשה טובה כל פעם שאני מתלבש כך.

אני יודע שגם את תאהבי אותה, אני מקווה שכן.

הזמנתי לנו מקומות במסעדה יפנית, אכלתי שם פעם סלט עם מדוזה, ואצות שמעקצצות בלשון, אין יותר מדליק מזה, מעורר את החושים.

אני ראיתי בדרך הביתה חנות הלבשה תחתונה, שאלתי אם יש משהו סקסי, אחרי שעה של פסילת ג'אנק שהמוכרת הוציאה ראיתי את זה,

זה היה מושלם בשבילך, בשבילי, חזייה לבנה עם נקודות שחורות, תחתון תואם עם זוג פפיונים קטנטן בצדדים, את אוהבת נקודות ופפיונים, אני בטוח שאת תתאהבי בזה,

מצאתי גם גרביונים שחורים, שקופים בדיוק במידה, וביריות תואמות.

אני אוהב גרביונים וביריות, מאוד.

סחבתי את כל השלל הביתה, בדרך שלחתי לך הודעה שתיכנסי למקלחת כי צריך לצאת, נכנסתי הביתה ושמעתי שאת במקלחת.

סידרתי על המיטה את השמלה השחורה שלך, היא קצרצרה חושפת את הגב האצילי שלך ותמיד מטריפה אותי, שמתי לידה את העגילים ואת סט ההלבשה התחתונה, שחור ולבן את תלבשי היום, כמוני.

אין יותר ראוי מזה להיום.

הפופרס נכנס למקפיא, זה מה שהמוכר אמר, זה מה שעשיתי, גם שמתי מים לקרח.

יצאת מהמקלחת, שמעתי אותך צועקת "תודה, אני כל כך אוהבת הכל" מהחדר, שמעתי צעדים מאחורי, נישקת אותי באוזן כשאת עומדת מאחורי, כולך ריח שלך סבון ושמפו,

נישקתי אותך בשפתייך, הן היו חמות ורכות, ממש.

חזרת לחדר, התזת את הבושם ההוא שאת אוהבת לשים באירועים מיוחדים, אני אוהב אותו כי הוא מריח טיפונת זנותי, כמו בושם של חשפנית שרקדה עליי במסיבת רווקים של חבר, והריח הזה מדליק אותי מאז.

אני התבוננתי בך מדלת החדר, עירומה, גבך מתעקל כשאת לובשת את החזייה, את סוגרת אותה והשכמות שלך זזות אחת מול השניה כאילו הן בריקוד טנגו משלהן.

את לובשת את התחתון, הוא יושב בצורה מושלמת על הישבן הקטן והמתוק שלך, ביקשתי מהמוכרת את המידה הכי קטנה, וזה השתלם.

את גורבת את הגרביונים לאט בצורה מגרה, כאילו את רוצה לגרות אותי כאן ועכשיו בכוונה, אני עוד רגע מתפוצץ במכנסיי מהמחזה הלוהט הזה.

אני הלכתי להתקלח, עשיתי מקלחת קרה להירגע מהטירוף שהכנסת אותי אליו, יצאתי מהמקלחת והעגילים קורצים לי מאוזנייך, השמלה השחורה צמודה לעורך, אני יכול לראות את קווי המתאר של הלבוש התחתון שלך במעומעם.

אני ניגש להתלבש, את מעבירה ליטוף על ישבני כשאני עובר לידך, קצת שורטת עם ציפורנייך, אני לובש את החולצה הלבנה, החליפה והעניבה השחורה.

אני נועל את נעלי העור שלי, הן עושות רעש בכל צעד כמו נעלי עקב, אבל הן הכי מתאימות ללבוש, ואני חושב שהן אלגנטיות.

אני שם לב לביריות מציצות לשנייה מתחת לשמלתך, רק לרגע.

אנחנו יוצאים מהבית, ונוסעים למסעדה, כל הדרך את מסתכלת עליי בחיוך, חיוך חצי נבוך וחצי מלוכלך,

"אתה נראה ממש טוב עם החליפה הזו, אני ממש אוהבת אותה" אמרת

הגענו, התיישבנו, אכלתי את המדוזה, נתתי לך לטעום, צחקקת, אמרת שזה עושה לך תחושה מוזרה בלשון, הסברתי לך על האצה שיש בפנים.

שתית קצת סאקה, לחייך הפכו סמוקות.

שאלתי אותך איך עבר עלייך היום, סיפרתי לי שאת רוצה ללמוד ציור, או אדריכלות, או לעבוד עם ילדים.

קשה לי לפתח שיחה בדרך כלל, הפעם השיחה קלחה, נראית מאושרת, זה חימם אותי מבפנים.

אמרת לי שאת אוהבת, שאלתי אם באמת, אמרת שכן, אמרתי שגם אני.

עוד קצת סאקה, חשבון, להתניע את האוטו, לפתוח את דלת הבית, התיישבתי על המיטה, שמתי כיסא מולי, ביקשתי ממך שתשבי על הכיסא.

התיישבת, הורדתי את עניבת המשי השחורה וקשרתי את עינייך, אמרתי לך לא לזוז.

הלכתי למטבח, לקחתי את הפופרס והקרח.

את עדיין ישבת באותה צורה כמו שעזבתי אותך, פתחתי את הפופרס, שמתי לך מתחת לנחיריים, לחשתי לך באוזן שזה פופרס ומריחים את זה.

שאפת אוויר מהאף, איתו שאפת פופרס, ואחרי כמה שניות נשפת החוצה.

עשית את זה שוב.

קילפתי ממך את השמלה, נישקתי אותך בפיך, היית מלאת תשוקה, נסחפת לתוך הנשיקה, כנראה התחרמנת מהפופרס.

היית בלבוש התחתון בלבד, זה היה מראה מטריף חושים.

התיישבתי על המיטה מולך, ביקשתי ממך לגעת בעצמך, הסתכלתי עלייך.

אני לבוש לגמרי, אני רוצה להישאר כך.

את נוגעת בעצמך מעבירה ציפורניים על גופך, נקודות קטנטנות של צמרמורת מסתמרות על עורך, את מעבירה אצבע במעגלים באזור המפשעה מעל התחתונים.

אני שם קובית קרח בידך,

"תמשיכי לגעת בעצמך איתה" אני אומר.

את ממשיכה, גופך מתפתל תוך כדי.

אני שם קובית קרח בפי, ומתקרב אלייך, מנשק אותך מעביר אותה לפיך.

"תשאירי אותה בפה" אני אומר.

אני לוקח את הקובייה שבידך, ומכווין גם אותה לפיך.

אני שם אצבע בפיך, אצבעי נתקלת במערבולת של חום וקור, ניגודים, לבן ושחור, מותר ואסור.

אני פותח את רוכסן מכנסי, איבר מיני זקור, אני מוציא אותו לפיך, את מקבלת אותו בחום, אני נטרף מקור הקרח, את ממש שואבת אותו. מלקקת אותו לכל אורכו.

מוציאה אותו ובולעת לי את הביצים, תחושת הקרח מטריפה.

"אפשר בבקשה עוד פופרס?" את מבקשת

אני מקרב את הבקבוקון לנחיריך, את שואפת שוב, איברי עמוק בפיך, את נושפת ושואפת עמוק שוב.

את נתקפת טירוף, מתחילה למצוץ לי כמו שמעולם לא מצצת, בעצם אף אחת אחרת מעולם לא מצצה לי כך מעולם.

הקרח כבר נמס מזמן.

אני מעמיד אותך ומסובב אותך לאחור משעין את גופך על הכיסא, מולך ניצבת מראת האיפור שלך.

אני מוריד את העניבה מעינייך, את מסתכלת עליי דרך המראה.

"אתה נראה טוב בחליפה, כבר אמרתי לך את זה?" אמרת לי,

חייכתי.

ליקקתי את ישבנך הפונה אליי, מחצתי אותו בידיי, נשכתי את הכוס הנפוח שלך קלות דרך הבד הדקיק של התחתונים שלך.

כשעשיתי כך הרגשתי חום בשפתיי, כמעט נכוויתי.

הורדתי את חגורת העור.

חייכת, ראיתי את זה, אהבתי את זה.

אני מלטף את ישבנך, ומצליף בעדינות, מלטף עוד קצת ומצליף חזק יותר, כואב יותר.

אני נושק לו, ומכה אותו עם רצועת העור השחורה,ברגע בהחגורה נוגעת בך על ישבנך החיוור נוצר ניגוד של שחור ולבן.

עור שחור על עור לבן.

את נושכת את שפתייך, מסתכלת עליי דרך המראה.

מחייכת, גונחת בכל מכה.

אני מלטף את גבך, את האדמדמות שבישבנך.

אני מקלף ממך את התחתון, את נשארת עם הביריות והגרביונים, מחזה סקסי.

אני טועם את מיצייך, מלקק אותך. נושך את שפתייך התחתונות.

מיץ ממך ניגר על סנטרי, נוזל לצווארי, אני מלקק את כולך, אני רואה שהיד שלך מרחפת מעל הדגדגן.

אני מוריד אותה משם, את מסתכלת עליי מבין רגלייך, אני מעביר אותך למיטה, קושר את זרועותייך למיטה עם העניבה.

את עדיין מול המראה, מתבוננת מחכה למתרחש.

אני מכניס את לשוני לתוכך, לתוך פי הטבעת שלך. הוא מכווץ בהתחלה, אך עם המגע של לשוני הוא נרפה, הפופרס משחרר אותו, הוא התרכך.

הכל נהיה לח, רטוב משילוב של מיצייך והרוק שלי.

אני מחדיר אצבע לישבנך, משחק איתה, מחדיר עוד אחת לכוס שלך, הוא חם.

אני שם את קצה איבר מיני בפתחו של ישבנך, קצהו כמעט נכנס.

אני מכניס אותו לתוך הכוס שלך, את נאנחת.

אני מוציא אותו,ומעביר אותו שוב על פתחו של פי הטבעת שלך, את מתפתלת מהגירוי,

אני שוב מכניס אותו לכוס שלך, עד הסוף, ומוציא.

ושוב משחק איתו בפתחו של פי הטבעת שלך, מכניס את קצהו, ושם את ידי בפיך,אצבעותי בין לסתותיך.

אני מכניס את כולו בבת אחת פנימה, אני מרגיש את שינייך לוחצות על אצבעותיי, נושכות.

אני שומע אנחה קטנטנה בוקעת מגרונך.

מעין ציוץ מהול בפליטת אוויר.

כל גופך נמתח כאילו התחשמל.

אני מוציא את כל הזין שלי ממך, לגמרי, סוטר עם ידי על לחי ישבנך, ומחזיר אותו פנימה עמוק, עד הסוף לתוך ישבנך.

אני מזיין אותך לאט, ואז מזיין חזק, מאוד.

אני רואה שאת עוצמת עינייך, מתנשפת, מוצצת את אצבעותיי בפיך, מלקקת אותן.

את גונחת, אני מזיין אותך חזק, אני מוציא אותו מתוכך, ומצליף בישבנך עם החגורה.

אני מחזיר לך אותו לישבן, שם את רוצה אותו, משתוקקת שהוא יפלח אותך, ימלא את החלל הזה שבתוכך.

והוא ממלא. יוצר בך חלל וממלא אותו.

גבך מבריק מזיעה.

"אני יכולה לגמור?" את שואלת

"ברור שכן, היית כלבה טובה, והיום יום ההולדת שלך." אני אומר.

את מסתכלת עליי דרך המראה, נאנחת תוך כדי שאני מגביר את הקצב, חודר לתוכך יותר מהר, יותר חזק.

מפליק בישבנך.

רגלייך מתכווצות, ברכייך מתקרבות, ואז נפתחות.

גבך מתקמר, ואז כל גופך נשפך רפוי על בטנך.

אני מרגיש שאני גם הולך לגמור, למעשה אני מחזיק את עצמי מתחילת הערב לא לגמור.

אני גומר בתוכך.

אנחה יוצאת ממני, אני מצטמק על גבך, נשכב עלייך.

ראשי נח על גב צווארך.

אפי בשיערך.

נושם אותך.

"היית מדהים, לא חשבתי שאפשר לגמור רק מזיון בתחת" את מסננת בקול חרישי ומגמגם מבין שפתייך

אני מחייך מעט.

משחרר את ידייך.

מחזיר את איברי לתוכך.

וכך נרדמנו.

מחובקים, מחוברים.

 

 

 

 

לפני 11 שנים. 7 בספטמבר 2013 בשעה 16:41

דאבל דייטים, אני שונא אותם.

מעין סאגה מתמשכת של השוואות, מי התלבש יותר יפה, מי קנה למי את התכשיט הכי מנקר עיניים, מי השיג מה מתי ואיך.

אולי אני מיזנטרופ, את רצית להיפגש איתם, זוג נורמטיבי לחלוטין, שוכרים דירה בכפר סבא, לומדים שקר כלשהו, עובדים בשוק עבדים אקראי.

ונילים יותר מהתמצית התעשייתית השחרחרה הזו בבקבוקון ששמת בקאפקייקס שהכנת שבוע שעבר.

הכנתי את עצמי מנטלית לערב שיעמום מוחלט, למענך אחווה גם את זה.

סרט בקולנוע גדול סמוך להרצליה, בעל מסלול מכשולים בין דלת הכניסה לאולם הקולנוע, מכשולים בדמות דוכני תכשיטים, שעונים, ארנקים, תיקים, ועוד מוצרי אופנה יבשושית שמשדרת טעם עדרי ונסחף, כל מה שהתפאורה האנושית האפורה סביבנו לובשת.

אני שונא לאחר למקומות, זה פגם אופי, ואולי זה גם יתרון, זה מפריע לי עמוק בתוך החזה, מעין טמפרטורה שמטפסת וצורבת את חזי מבפנים כשאני מבין שאצטרך להגיע באיחור, לדרוך על רגלי אנשים בדרך למושב באולם הקולנוע.

אתן רציתן לעצור ולהסתכל על עגילים, שקר מצופה זיוף עם פיגמנט זהוב, אפילו לא אמיתי, לא ראוי לענידה, בטח לא על גוף מושלם כשלך.

השווצת בשרשרת עם תליון היהלום שקניתי לך, היא שאלה לכבוד מה, אמרת לה שזה סתם בלי סיבה,

היא לא יודעת כמה טובה היית שזכית בה.

מגיע לך.

"בואי נתקדם, אני שונא לאחר ואת יודעת את זה" אמרתי לך

"אחרי זה הדוכן לא יהיה פתוח" אמרת

"עם מה שהוא מציג, עדיף שהוא בכלל לא יהיה פתוח" אמרתי ומשכתי בידך, מנסה להתקדם לאולם הקולנוע לסרט אהבה דביק גרוע שבחרה חברתך.

"הסרט מתחיל עוד דקה" אמרתי

"אז מה, זה רק פרסומות" אמרת

"את יודעת שאני לא אוהב לאחר, את לא באה?" לחשתי באוזנך

"לא! אם אתה רוצה לך לבד, אנחנו כבר נגיע" אמרת בקול

לפעמים את אוהבת להתגרות, אולי אני נהיה רך איתך מדי, אולי זה בגלל שכמה ימים לא התראינו ואת מחפשת ריגוש, אולי זה בגלל שאת אנושית ורצונך לא הולך בקו ישר עם רצוני.

"אני אחכה, ובסרט יהיה לך מספיק זמן לחשוב איך התנהגת" אמרתי לך בקול, שניכן צחקקתן.

"בנות, לך תבין" ענה לי בן הזוג של חברתך, תמות! חשבתי בליבי.. אתה זה שלא מבין

את התחלת פור פליי, את רוצה אותי כועס, את רוצה אותי מרוכז בך, כשאני מעניש אותך את מקבלת את התענוגות הכי עילאיים, אני הכי מרוכז, הכי יצירתי.

הייתי חולה שבוע, לא נפגשנו, הזנחתי אותך, וזאת התוצאה, החינוך נחלש, הרצועה השתחררה, אני יודע להבחין מתי את נצמדת לאישיותך ומתי את מתגרה, כאן את מתגרה, והאמת, אני מתחיל להידלק מזה.

אני כבר מתחיל לבנות את התוכנית, שלי, כמו ספר, פרולוג מונולוג מפתח פרקים וכל הקשקוש הזה, אני מתכנן את מה שאעשה לך כמו אדריכל.

אנחנו לבסוף מגיעים לאולם, דורכים על רגליים, מתיישבים במושבים, לועסים פופקורן מלוח שנתקע בכל חור שהוא מוצא, לוגמים קולה שעברה התעללות מינית ע"י מים וקרח עד שהובסה והפכה לזיכרון מעומעם של משקה קל.

אני יושב לידך, מניח יד על ירכך, אוחז בה חזק, רעד קל עבר ברגלך, את מסתכלת עליי בעינייך, הן מבריקות, חיוך מרומז על שפתייך.

כך עברה לה שעה וחצי, אולי שעתיים, ההוא מאחור ענה לטלפון של שמרטפית בלחש, השוקו שיובל אוהב במקרר במדף התחתון, מאחורי התבנית הכסופה,

הגיבור בסרט נישק את הגיבורה שדמעה, זה הציל את זו, מוזיקה מרגשת, אש, חולצה קרועה, קוביות מנצנצות בחזהו החלק, היא אומרת לו כמה היא טעתה וכמה הוא טוב, חיבוק, וכתוביות. אולי לא זה מה שקרה, לא בסרט הייתי מרוכז, כל דקה חיזקתי עוד את אחיזתי ברגלך, כמו מלחציים, אנחנו קמים, ידי כואבת טיפה מחוזק האחיזה.

חיוכים, דיון חסר טעם על תוכן הסרט, על הבמאי, על זוויות הצילום, על הפסקול.

סופסוף אנחנו בדרך לחניה, הם הלכו לרכבם, ונעלמו.

אנחנו חנינו בפינה מרוחקת, כבר אחרי חצות, למעשה כמעט שלוש, החניון כמעט ריק, מאדם ומרכבים, חשוך היכן שחניתי, אפילו פנס אין פה.

באת לפתוח את דלת הרכב, היא לא נפתחה, לא לחצתי על השלט, אני גם לא אלחץ.

אנחנו מתחילים.

את מסתכלת עליי, מבטך מבין, נשימה עמוקה שאת לוקחת מכינה אותך לבאות.

"את רוצה ללכת הביתה?" אני שואל, בודק.

"כשתהיה מוכן ללכת נלך" אמרת, לי זה הספיק.

משכתי אותך אליי, אוחז בפנייך ביד יציבה.

"למה אנחנו כאן?" שאלתי

"כי הייתי ילדה רעה, ו.." צייצת

"ו... מה?" שאלתי

"אתה הולך לחנך אותי?" שאלת, את יודעת את התשובה.

סטרתי בלחייך, קול הסטירה הדהד במרחב הריק והחשוך, נישקתי אותך בשפתייך, ונשכתי את שפתך התחתונה בחוזקה.

הרגשתי את טעם הדם המתכתי משפתך, זה טעים, ליקקת את שפתך כששפתיי עזבו אותך.

סטרתי שוב בלחייך השנייה, ואז ליטפתי את פנייך.

לחייך סמוקות, דם חמים זורם בהן, כנראה מכף ידי שעוררה אותן.

אני נשען על דלת הרכב, מכניס יד מתחת חולצך, צובט את פטמתך, חזק, מכניס את היד השניה, צובט גם את הפטמה השנייה, מושך אותן, למעלה, רואה אותך עוצרת את נשימתך, דמעה זולגת על לחייך מהכאב.

אני מלקק את הדמעה, מנשק את מצחך, צובט חזק יותר, מושך חזק יותר.

יש לי חגורה, מעור שזור כמו צמה, אני אוהב את החגורה הזו, קיבלתי אותה מאבי, היא הייתי שלו, היא ממש ישנה, וממש יפה, העור השחור שבה עדיין מבריק, רך, אבל עדיין בעל קשיחות מסוימת.

לא מייצרים איכות כזו היום.

 אני מוריד את החגורה ממני,

מקפל אותה לחצי,

ולעוד חצי,

היא ממש קצרה עכשיו,

"תסתובבי תוריד את התחתונים ותרימי את החצאית!" אני מצווה

את בזריזות מפשילה את חצאיתך, ומרימה את החצאית האדומה משובצת שאני כל כך אוהב.

את מסובבת את גבך אליי, מתכופפת ונשענת על מכסה המנוע של הרכב, ישבנך הצחור כל כך חיוור מול החשיכה ששוררת בחניון הריק, כמו ירח שני בלילה הקריר הזה.

אני כל פעם מחדש נטרף מצורתו, כל כך עגלגל כמו זוג תפוחים, קטנטן ומוצק קצת.

רואים שלא נפגשנו הרבה זמן, הוא חלק ללא סימן ולו הקטן ביותר, אפילו ללא סימנים כחולים שאת מקבלת כשאת נופלת מאופנייך לפעמים.

אני מתקרב אלייך, נושם עמוק, ומצליף בך מכה קצרה, חזקה, החלטית, לחי הישבן קיבלה פס ורדרד כמעט בלתי נראה, את נשארת יציבה כשהיית.

אני מצליף שוב, ושוב, ושוב.

אני מפסיק, ישבנך כבר אדום, למעשה הוא מעוטר בגוונים שונים, מעט אדום, מעט ורוד, מעט באמצע.

אני מלטפו, הוא רך וחלק למגע, התחושה מדהימה, חלק כשיש, חם כלהבה, מעט מוצק כמו אפרסק בשל.

אני נושק לו, נוגס בו, סימן נשיכה קטנטן מצטייר עליו, אני פותח קיפול בחגורה, כעת היא רק מקופלת לחצי טיפה ארוכה, פי שניים ממה שהייתה קודם.

אני מתרחק יותר אחורה, ומצליף שוב, את זזה מעט קדימה, גופך רועד טיפה, אולי מהקור, אני מצליף בך שוב, ושוב, את מסובבת את ראשך ומסתכלת עלי בעיניים בורקות.

"אני יכולה לאונן תוך כדי?" את שואלת בקול חלש, כמעט שלא נשמע.

"תאונני" אני אומר.

אני משחרר לגמרי את החגורה, היא לא מקופלת כעת, היא באורכה המלא, אני אוחז בה מהאבזם, שלא יזיק לגופך האלוהי.

אני מתרחק כמעט מטר וחצי ממך, אני מכה עם תנופה אדירה, זנב החגורה נוחת על ישבנך, מכריז על בואו בקול שדומה ליריה בשקט שסובב אותנו,

רק גניחותייך נשמעות מלבדו, ידך נראית מעסה את דגדגנך מבין רגלייך, זוג אצבעות נחות בפתחו של החור שלך, נכנסות ויוצאות, מעסות את שפתייך, מורחות את כולך ברטיבות, פנים ירכייך מבריק מרוב הרטיבות, אפילו פס דקיק ומבריק נמתח על פנים רגלך הימנית וזולג מטה לקרסולך.

אני מצליף שוב, מעין בעירה פנימית של רגש צפה בתוך חזי, עולה דרך נחירי, יוצאת בנשימתי, אני מצליח להריח את מיצייך ממרחק, אני כמעט מצליח לטעום אותם בקצה לשוני כשאני נושם עמוקות דרך אפי.

את רועדת, מתפתלת, כמעט צווחת, אני מתקרב אלייך, אני מוציא את איבר מיני שתפח ורתח בתוך מכנסיי, אני מחדיר אותו לתוכך, חש אותו נתקל באצבעותייך, נשרט מציפורנייך, נמס בחום גופך.

אני כבר על סף גמירה, מהרגע שטעמתי את דם שפתייך אני על אותו סף.

אני חודר ויוצא, הולם בך בגופי, הולם בעצמי, מרגיש את ישבנך סוטר על מפשעתי בכל פעם שאני נכנס, מרגיש אוויר קריר מצנן אותי כל פעם שאני יוצא.

את שולחת יד רועדת לאחור ואוחזת בישבני, מושכת אותי קרוב אלייך, עמוק פנימה, מחזיקה אותי שם, נאנחת, גופך בויברציה, ברכייך רפויות, בקושי מחזיקות אותך.

אני מתפרץ בתוכך, אני מרגיש את החום מציף אותך מבפנים, במו ברז מים רותחים שבא להלהיט מחדש אמבט חמים.

אני רואה את הזרע המבריק נוזל גם הוא על פנים רגלך, זולג מטה.

ברכייך כבר לא מחזיקות אותך,את מרפה את כל גופך, אני תופס אותך בידיי, אוחז בך חזק, גבך אליי, אני מנשק את עורפך, את מדהימה.

החניון כמעט ריק, אנשים שיכורים מדדים פה ושם, קריר, לנו חם, אנחנו מזיעים.

חשוך היכן שאנחנו, כשאני מסתכל עלייך את מוקפת זוהר עילאי, אין יפה ממך.

לחייך רטובה מדמעות, שחור נמרח עליהן, ישבנך אדמדם, חיוכך מחמם.

אולי זאת הסיבה שיש כאלו סרטים רומנטים בנאליים, יבשים.

כי את הרומנטיקה שלי ושלך אי אפשר להציג על מסך מול עשרות אנשים.

זה לא ליפי הנפש, לא לחלשי הרוח, לא להם,

רק לנו.

צריך למהר הביתה, אני צריך לישון, מחר אני צריך לקום לעבודה, ואני שונא לאחר!

 

 

 

לפני 11 שנים. 6 בספטמבר 2013 בשעה 17:57

פעם ראשונה שזה קרה לי,

מאז זה לא קרה יותר, וחבל שכך.

עדיין לא יצאנו, את עוד היית חברה שלו, אני הייתי שיכור.

התקשרת אליי אם אני יכול לבוא לבאר מתחת לבית לשלם עלייך ועל חברה שלך כי האשראי שלך לא עבר.

הוא ישן ולא ענה, אני הייתי לידו על הספה, ראיתי טלוויזיה.

שתינו הרבה באותו ערב בזמן שנטשת אותו והלכת עם חברה ל"ערב בנות" בבאר מתחת לבית.

הוא הטיף לי כל הערב על איך את לא בסדר שאת יוצאת בלעדיו עם חצאית קצרצרה וגרבוני רשת שחורים.

הוא לא ידע שלבשת את הביריות שקנית בכסף שנתתי לך לפני כמה ימים.

הוא שאל אם זה נראה לי טבעי, אמרתי לו שאני לא יכול לתת חוות דעת בנושא, בתור רווק אני די מתירני.

הוא נרדם משיעמום, אני נשארתי ער והמתנתי שתחזרי.

לפעמים הייתי נרדם על הספה בסלון כדי לראות אותך יוצאת מחדר השינה שלו בתחתונים לקחת בקבוק מים מהמקרר.

תמיד רציתי שיקרה משהו.

אבל היינו שותפים וזה יהרוס הכל, אסור שיקרה משהו, אסור שיקרה כלום.

קמתי מהספה, ראשי קצת הסתחרר מהאלכוהול.

יצאתי מהבית לעבר הבאר, את ישבת שם בפינה, מוקפת בילדים בני 19 וילדות כולם לבושים באותו הסגנון עם הבדלים שונים בצבעים.

רק את עם המיני הלבן הקצרצר וגרבוני הרשת השחורים, והביריות, כמה אני אוהב ביריות!

חברה שלך הלכה עם מישהו לביתו, "היא יצאה זונה" אמרת לי.

הנהנתי בראשי לאות הסכמה.

תפסת את ראשי והתחלת לנשוך את שפתיי, בחיים לא נגענו כך אחד בשני, בטח שלא התנשקנו.

המשכת לנשק אותי, תוך כדי שאת נושכת את שפתיי ממש בחוזקה.

הרגשתי דם בשפה התחתונה, זה היה נחמד.

קח אותי לשירותים לחשת באוזני, תפסתי בידך ומשכתי אותך לשירותים.

אנשים הסתכלו עלינו נכנסים ביחד, למי אכפת?

רצית להוריד את החצאית, אחזתי בידך, מונע ממך להורידה, "לא לא לא, את תישארי בדיוק כך, עם בגדים אני רוצה אותך." אמרתי.

"אתה רוצה להיות האלוהים שלי?" שאלת

"אני אהיה הכלבה הקטנטנה שלך, אני אעשה כל מה שתבקש" צייצת.

אולי זה האלכוהול, מעולם לא הכרתי אותך כך, מבחוץ תמיד התנהגת אליי כמו כלבה רעה, אמרת שאני מציק, לא אהבת להיות בחברתי.

פתאום כולך נמוגה למולי, נמסה לרצונותיי.

"את צריכה יחס מיוחד, את לא כמו כל הממוצעים האלה בחוץ" אמרתי לך באוזן

הכנסתי אצבע לפיך, מצצת אותה, סובבתי את לחייך לכיוון הנגדי כך שפנית עם גבך אליי.

אני רוצה לעשות את זה איתך בצורה של עונש, על איך שהתייחסת אליי, על איך שגרמת לי להרגיש.

ואני רוצה שתאהבי  את זה.

רכנתי ליד אזנך, "תתחנני שאני אזיין אותך!" אמרתי.

"זה יכאב? מה שתעשה לי?" שאלת בחשש.

"לא אם אני אעשה את זה, תבטחי בי" אמרתי לך בטון מרגיע

"תזיין אותי בבקשה" אמרת,

"תתחנני, ממש, תבכי אם צריך!" ציוויתי.

סובבת את פנייך אליי, דמעה מלוחה מורחת את האיפור השחור בעין ימין שלך כלפי מטה, יוצרת קו מתפתל.

"בבקשה אלוהים זיין אותי" התחננת, כל הברה שיצאה מפיך גרמה לי תחושה חזקה של עונג, כמו סם קשה, תחושה של נפילה ממטוס ללא מצנח אל עבר הלא נודע.

"תמצצי לי קודם!" אמרתי.

ירדת על ברכייך ופתחת את רוכסן מכנסי, הוצאת את האיבר התפוח שלי, מרוב אלכוהול הוא לא עמד לגמרי, אך היה חם מאוד.

הכנסת את כולו לפיך, לפתע הרגשתי אותו מזדקר בתוכך, פיך היה חם, רותח.

את קטנה ופיך קטן, והאבר גדל, הרגשתי את קצהו בתוך גרונך.

שאבת אותו במרץ, וליקקת אותו כמו אסירה מורעבת שקיבלה ארטיק לצינוק.

ליקקת אותו ולא הרגשתי כלום מרוב אלכוהול, אבל הסתכלתי עלייך מלמעלה, עינייך מביטות בי מלמטה, מבין רגליי, עיניים גדולות מימיות. איפור שחור מרוח.

רק להסתכל עלייך חירמן אותי, יותר מהכל.

לפתע הרגשתי רעד עולה בי, חשתי איך אני עומד להתפוצץ בגרונך, אחזתי את ראשך בחוזקה כנגד מפשעתי, והרגשתי זרם של עונג פורץ ממני לתוכך זולג לקיבתך.

"עכשיו אתה יכול לזיין אותי בבקשה?" שאלת בקול צייצני מתחנן, זה מגיע לך, עדיין כולי זרמים של עונג.

תפסתי את ראשך, סובבתי את שיערך על ידי,אוחז בו כמו במושכות.

הצבתי אותך בנוחת דוגי, כראוי לכלבה.

הזזתי את החוטיני השחור שלך הצידה

הכנסתי אצבע לתוכך ואחת לפי הטבעת ,הפשלתי את מכנסיי לברכיים.

שני החורים היו חמים,

החדרתי בבת אחת את איברי לתוכך,הכוס שלך היה רטוב, רטוב מאוד.

התחלתי לזיין אותך חזק, מאוד חזק, כולי מזיע. חולצתי נדבקת אליי מרוב זיעה.

המראה שלך לבושה, ורק חצאיתך מורמת,

הביריות, החוטיני, הרשת, כל זה גירה אותי, המשכתי לזיין אותך כך לזמן שנראה כנצח, תוך כדי את מצייצת לי

"יותר חזק בבקשה"

"אני הכלבלבה שלך"

"אלוהים יותר חזק, אני רוצה שיכאב"

סטרתי לך עם ידי בישבנך, סטירה שהדהדה בתא השירותים, סטרתי שוב, על אותה לחי, באותו מקום.

אני מתחיל לראות את היד שלי מצויירת באדום על ישבנך.

אני מנסה לחשוב איך תסבירי לו את זה.

אני לא מצליח לחשוב איך

אני מושך את ראשך אחורה, כששיערך מלופף סביב ידי.

עינייך כמעט מביטות למעלה.

לשם שלחת אותי, למעלה להיות אלוהים שלך, בינות לכוכבים.

אני מרגיש כאב בגופי מרוב שאני ניטח בך בחוזקה כשאני מכניס לך אותו, והקלה כשאני מושך החוצה.

אני לא יודע כבר כמה זמן עבר,

"את כלבה קטנה?" אני שואל

"כן, אני הכלבה הקטנה שלך" את עונה.

"אז תנבחי" אני אומר,

"הב הב" אתה מצייצת.

לא היה דבר יותר מחרמן מזה.

אולי זה העכבות שירדו כששנינו שיכורים, זה הדליק אותי, ולך היה ניצוץ מדהים בעיניים, ראיתי שאת נהנית, אולי אפילו יותר ממני.

חזרתי לסטור על ישבנך באותו מקום, שכבר נהיה כחלחל.

והרגשתי את זה בא שוב,

כמו רכבת לפני רציף, לבה מתפרצת ממני, לחץ שרוצה החוצה, גמרתי בתוכך מתנשף וסחוט מזיעה.

"את זנזונת קטנה, את יודעת את זה?" אמרתי.

הכנסת אצבע לתוכך, הוצאת אותה עם זרע עליה והכנסת לפיך, "כן אני יודעת, אתה רוצה לזיין אותי בתחת?" שאלת?

"אני רוצה לצאת לשתות בירה ולהיות ליד מזגן כרגע, אבל אם זה מה שאת רוצה תבקשי ואני אשמח לזיין אותך בתחת" אמרתי,

כבר הייתי מותש.

נותרה בי עוד מעט חרמנות, השעון הראה שאנחנו מעל שעה בשירותים.

"אני מתחננת, תזיין אותי בתחת, אני רוצה אותך היום בכל חור שיש לי, בבקשה" התחננת,

אני לא אאכזב אותך, אני רוצה שיהיה לך טוב,

לקחתי זרע ומיצים מתוך הכוס שלך, ומרחתי על החור הצר שלך.

הכנסתי את קצה הזין שלי פנימה לאט, ואז נשענת עלי וכולו נכנס בבת אחת.

הייתי שיכור ומותש, נשענתי אחורה על הקיר, ואת משפדת את עצמך עלי במרץ, קדימה ואחורה, קדימה ואחורה, החור שלך היה ממש צר.

אני כבר התחלתי לראות מטושטש.. לקחת יד והתחלת לעסות נקודה מתחת לאשכיי.

עיסית חזק, כאילו את יודעת מה את עושה.

לאחר כמה דקות, או כמה שניות, איבדתי תחושת זמן, הרגשתי שאני גומר שוב, לא הרגשתי שיוצא זרע, אבל ראיתי כוכבים בעיניים, אולי כי לשם שלחת אותי, לרקיע להיות לך לאלוהים.

"את טובה" הצלחתי לסנן מפי.

"תודה" אמרת,

"גמרת?" שאלתי,

"מיליון פעם" אמרת.

נישקתי את שפתייך ברוך.

את ניגבת את עצמך עם נייר ויישרת את תחתונייך.

הרמתי וסגרתי את מכנסיי.

יצאנו החוצה, מלא ילדים וילדות שנראים אות הדבר הסתכלו עלינו, חלקם קרצו לי, בנות התלחששו והסתכלו עלייך,

למי אכפת? חשבתי

שילמתי את החשבון שלך,

יצאנו מהבר.

ועלינו לדירה. הוא ישן על הספה,

ואת אמרת לי, "אני צריכה לשירותים, אתה רוצה לבוא איתי?"

 

 

לפני 11 שנים. 6 בספטמבר 2013 בשעה 15:58

כמה פינטזתי עליה, על השיער השחור הארוך והחלק הזה.

על הקעקועים שמשובצים בגופה כמו פסיפס אלוהי.

כולה אומרת יחודיות, הלבוש, צורת ההליכה, סגנון הדיבור, איפלו החיוך שלה.

איתה אני מרגיש שאני רוצה להיות אני, לה אני לא אמכור את השקר הונילי.

אני חושב שדווקא עם הבחורות העדינות שלא מוכנות להיכנס לעולמי אני נסגר, מניח את אישיותי בצד ולובש תדמית מזויפת של מאהב כמו שהן רוצות.

זה לא קשה, הן כולן רוצות את אותו הדבר... הן לא רוצות סטירה בישבן, הן רוצות שאני אהיה למעלה, הן רוצות שאני אנשק אותן בכל רגע פנוי, ושהעיניים שלנו יהיו בקשר מתמיד, אולי להן זה נראה רומנטי, אולי זה רומנטי.

אותי זה משעמם.

מעמעם את הלהבה שבוערת בתוכי, וכולא את רצוני החופשי ואת יצרי, דווקא בחדר המיטות, היכן שהוא היה צריך לצאת.

אצלה זה לא כך, אני יכול להסתכל בעיניה ולראות את הניצוץ השובב, מעין מסתוריות שקוראת לי אליה.

יש לה קעקוע של בדסמרים על זרועה, ואני לא יודע אם היא סאבית או מלכה, אולי היא מלכה בתשלום? פתאום כולן בעיר הזאת נהיו מלכות בתשלום.

אני רוצה להיות איתה, לטעום את העור שלה, לראות אותה גונחת, לשמוע אותה מתנשפת, מתפתלת, אומרת לא, מבקשת שאפסיק, מתחננת שאמשיך.

היא יצאה עם חבר שלי פעם לשבועיים, הוא השוויץ בזה, סיפר לי כל מה שהם עשו, הן לא עשו כלום. הוא ירד לה וחדר אליה.

אני יודע שהיא ניצלה אותו למטרות גמירה, הם עשו סקס כמה פעמים והוא לקח אותה למסעדות וקנה לה בגדים, אבל ראיתי אותם ביחד, היא לא לקחה אותו למסיבות.

ראיתי את העיניים שלה כשהיא הייתה איתו, כמו נהג שנוהג על רכב משכירות, לא היה במבטה תחושה של נוחות, ראיתי שהיא שומרת על מסיכה, כמוני.

איתי זה יהיה שונה, אני רוצה שהיא תבטח בי בזמן שאנחנו צוללים באינטימיות לעולם של כאב פיזי, עונג מנטלי, הכנעה, אהבה.

אני רוצה להרגיש את תחושותיה ורצונותיה העמוקים ביותר לפי צליל הדופק שלה וקצב נשימתה.

אני רוצה שהיא תדע מה הייתי עושה לה, איך הייתי קושר אותה, איך הייתי מלטף אותה בין מכה למכה.

אני רוצה שהיא תשמע אותי לוחש לה פקודות באוזן.

רוצה לשמוע אותה אומרת לי שהיא רוצה להגביר את הקצב, שהיא רוצה עוד, יותר רחוק, יותר כואב, יותר עוצמתי.

אני רוצה שהיא תחייך כשאני אגע בה לראשונה, כשאני אשק על שפתיה.

אני רוצה לנשוך לה את הישבן שישאר סימן שאוכל לראות במפגש הבא שלי איתה, ולסמן אותה כך בכל מפגש מחדש.

לסמן אותה כשלי.

הייתי רוצה שהיא תהיה שלי.

ההשתוקקות הזו לריח שעווה שנוטפת על עיטורי הדיו שעל גופה, מכתימה אותם ומעצבת מחדש, אבסטרקט שלי עליה.

הקשר המנטלי בינינו וההבנה ללא מילים, אלו דברים שהייתי רוצה לחוות איתה, עם תום.

אני רוצה לראות את השערות השקופות על גופה מסתמרות כשאני מעביר עליה קוביות של קרח קפוא.

אני רוצה לראות את הגוונים שישבנה יקבל לאחר שאטפל בו.

אני רוצה לחבק אותה כשנסיים.

לאחוז בחוזקה בשערה כשהיא בולעת את איברי בפיה, ואז ללטף את ראשה ברכות.

אני רוצה לסטור לה בלחי, ואז לנשק אותה היכן שסטרתי, ולסטור שוב.

אני רוצה לראותה חסרת אונים ללא יכולת לזוז, אך לדעת שהיא בטוחה איתי ושגם היא יודעת את זה.

לפעמים אני חושב עליה כשאני שוכב עם כל אותן בנות, הדבר היחיד שיכול להעמיד לי אותו בזמן האקט הונילי שהן רוצות כל כך.

אני שוכב איתן במסיונרית כשאני למעלה כמו שהן אוהבות, מתנשק איתן, מסתכל להן בעיניים,

וחושב על השוט שלי יוצר פסיפס של אדום ורוד וסגול על ישבנה החיוור והצחור.

אני מגביר קצב איתן,

וחושב על רגלי דורכת על פניה של תום בזמן שעיני מסתכלות על גופה המושלם בהערצה, לא רק ליופיה הפיזי, לכל מה ומי שהיא.

אני גומר עם המיסיונריות.

וחושב על איך היא הייתה גומרת כשזיעה מכסה את כל גופה והיא רוטטת מרוב עונג.

את האדרנלין שיהיה לי איתה גם 50 צניחות חופשיות לא יספקו לי.

את תחושת השייכות הזו כששנינו חולקים אינטימיות או סתם כשאני מסתכל עליה, לא אוכל לקבל גם מעוד 1000 בנות רגילות שאומרות לי "מאמי אני אוהבת אותך"

אבל הבעיה שלי גדולה יותר.

אין לה כתובת שם או טלפון,

היא יכולה להיות כל אחת, ומתוך כל אחת שהיא יכולה להיות את חלקן אפגוש במהלך חיי, ואת חלקן לעולם לא, אולי שם יהיה הפספוס שלי,

ואולי דווקא הרווח שלי יהיה באותה אחת שאני אמצא.

זה לא השם שמחייב, זה לא הקעקועים, זה לא צבע השער המשקל או הגובה.

זה ניצוץ הפראות, הרצון לחקור עוד, לטייל בנבכי נשמתנו, ולא לפחד להתלכלך בדרך.

 

 

לפני 11 שנים. 6 בספטמבר 2013 בשעה 12:05

כבר מאוחר,

אני צריך לישון, אני מכוסה בשמיכה, אבל אני לא עוצם את עיני כי אני יודע שעוד מעט זה מתחיל.

לא מעט שיחקנו במשחק הזה, אך עדיין כל פעם מחדש זה מרגיש לי אסור, לא נכון, טמא.

ההורים שלי בטח היו אומרים לי שלמעלה ישפטו על זה בחומרה ואני אשלם על זה ביוקר.

לא מעניין אותי מה יהיה למעלה, מעניין אותי הרגע, והרגע זה מרגש,

אני שומע את הנחירות, אני יודע שהורי ישנים בחדרם.

כולם ישנים, רק היא ערה, אני מבחין בצלליתה יוצאת מדלת חדרה בחרישות ונעלמת במסדרון לכיוום חדר המקלחת המרוחק.

אני קם בשקט מהמיטה, פותח את מגירת התחתונים שלי, יש לי שם כובע של רב חובל שנראה כמו כובע של שוטר, אני לוקח אותו ושרוך ארוך של נעל שנמצא שם גם כן, וניגש גם אני אחריה.

אני נכנס לחדר האמבטיה, היא עומדת שם בשקט, אני סוגר את הדלת אחרי, אצלה ביד יש מסרק גדול, או שאולי קוראים לזה מברשת.

היא לבושה בכותונת לילה, אני רק בתחתונים ובכובע רב החובל שלי,

אנחנו קוראים לזה "עבד".

מילה אחת, משחק מורכב, כל כך הרבה משמעויות, כל כך הרבה משקל, פחד, תשוקה, וחרטה שמהולה ברצון לעוד.

פעם היינו מתחלפים, בזמן האחרון רק היא העבד,

היא כבר יודעת מה לעשות. היא מתפשטת יורדת על ארבע בתוך האמבטיה, אני פותח את זרם המים בדוש על המים הכי קרים ובזרם חלש,

אני מטפטף עליה מים קרים לאורך גופה, היא רועדת, אני מטפטף על ישבנה, איבר מינה, על ראשה.

לאחר שהיא רועדת אני מניח על גופה מגבת, מכסה את גבה וישבנה, לוקח את המברשת ומתחיל להכות בה מכות שקטות שאף אחד לא ישמע,

עם הצד של הסירוק, ועם הצד השני, אני חובט בה בגבה, בישבנה, ובאיבר מינה, בכל חבטה כזאת היא זזה מעט.

אני מוריד ממנה את המגבת וקושר את ידיה עם השרוך,מעל לראשה, היא עם הפנים על חור ניקוז המים של האמבטיה,נשענת על לחיה,

אנחנו אף פעם לא מדברים, רק פקודות קצרות, כמו "תסתובבי" "תעמדי" ואת מילת הסיום שלנו "זהו",

אני לוקח את הידית של המסרק ותוחב אותה לחור שבישבנה, פי הטבעת שלה רטוב ממים אך לא מסוכך, זה קצת קשה בהתחלה אך נכנס.

אני משאיר אותו עד הסוף בתוך ישבנה, "אסור לך שהוא יצא עד שאני אוציא אותו, אם הוא יצא תקבלי עונש" אני מזהיר אותה,

בזמן שהמסרק בתוכה אני משחק בשדיה, וצובט לה את הדגדגן ואת שפתי הכוס שלה, הוא טיפה שעיר.

אני רואה שהמסרק מתחיל להחליק החוצה מישבנה, והיא מנסה לכווץ את החור על מנת שהוא לא יפול, אני עומד ומתבונן, מחכה לרגע שהוא יפול.

ידיה קשורות, היא לא יכולה לשלוט בו,

הוא נופל על תחתי האמבטיה בקול מרעיש, אני מנסה להאזין לרגע אם מישהו התעורר, כנראה שלא.

"עונש" אני מצהיר, ואני פותח את הטוש על מצב מסאג' כך שהזרם ממוקד וחזק, ומצמיד אותו לפי הטבעת שלה,

אני ממלא אות ישבנה במים, אני מכבה את הזרם, היא מכווצת את החור, היא יודעת שאסור לה לפלוט את המים בלי רשות.

והיא לא תקבל רשות בחמש הדקות הקרובות, זה הנוהל, אני מפעיל סטופר בשעון שלי.

בינתיים אני מקרב את המסרק שהיה בישבנה אל פניה, שתריח את עצמה מבפנים, היא שוכבת על צד הפנים ואין לה ברירה כך שהוא פשוט ניצב מול אפה ופיה.

עברה דקה.

אני מצליף בה עם מגבת פנים שהרטבתי בכיור.

בגבה, ובישבנה שמתפתל מכל הנוזלים אשר הוא מכיל,

אני מצליף ומצליף.

אסור שיהיו סימנים!

עברה עוד דקה,

אני לא אומר לה כמה זמן עבר, שתאבד תחושת זמן, שלא תדע אם זה הולך להסתיים או שלא, שתהיה בואקום.

אני רואה טיפה לחות נוזלת מישבנה, והיא מכווצת את פי הטבעת עוד יותר בחוזקה.

אני מושך בשערה, ודוחף את המגבת שהצלפתי בה איתה לפיה.

אני רואה שהיא מתחילה לזוע באי נוחות ולרעוד, כנראה מנסה להיאבק בזרם המים המאיים להתפרץ ממנה,

נשארה לה דקה וחצי אבל היא לא יודעת את זה.

אני פותח את ארון התרופות ומוציא משם מספריים לגזירת ציפורניים, עם הקצה החד והמעוקל מעט,

אני עובר עם הקצה הזה על גופה, דוקר, שורט, בפטמותיה, בדגדגנה, היא קופצת לכל מגע כזה.

נשארה לה חצי דקה,

אני מתיר את הקשירה שבידיה, וקושר עם השרוך את המגבת אל פיה כדי שלא תוכל לצייץ.

אני מרים אותה למצב עמידה, קשה לה להתרומם בלי שהנוזלים שבגופה ישפכו,

היא עומדת, עבר הזמן.

אני מכווין אותה לאסלה, והיא מתיישבת ומתרוקנת מהמים הרבים אשר בתוכה.

"תעמדי!" אני מצווה עליה אחרי כמה שניות,

היא נעמדת,

אני מוריד את מכסה האסלה, ומכופף אותה עליו בתנוחה של כלבה.

אני לוקח את המסרק ומחדיר אותו לתוכה שוב.

זה קצר מדי, אני מוציא ומכניס את ידית המסרק כמה פעמים, ואז ניגש לפינת החדר ולוקח את המגב ומפרק את המקל, אני מסבן את קצהו, ומוציא את ידית המסרק.

אני דוחף לתוכה את המקל אט אט עד שרבע ממנו בפנים והא לא נוגע ברצפה.

"תחזיקי אותו חזק שלא יגע ברצפה!" אני מצווה עליה,

היא מכווצת את החור הפעור שלה חזק חזק ומחזיקה את המגב באוויר.

אחרי כמה שניות הוא נופל לרצפה.

החור שלה כל כך פעור כבר שהיא לא יכולה להחזיקו סגור.

"עונש" אני אומר לה.

אני מצביע לה על האמבטיה, היא נכנסת לתוכה על ארבע כמו כלבה טובה.

אני לקוח את הדוש, ומפעיל וממלא אותה מים שוב, רק הפעם יותר.

אני סוגר את הדוש, ומתיישב על האסלה ומתבונן בה נאבקת, זה מלחמה שהופסדה מראש, החור שלה כל כך פעור שאני יכול להכניס דרכו אגרוף.

הכל נוזל ומתנקז באמבטיה, אני מורח סבון על יד ימיני, ומתחיל להחדיר אותה לישבנה.

אני מגיע קצת אחרי המפרק, אני מוציא ומכניס את היד.

ביד השניה אני תולש לה שערות מערוותה, אחת אחת.

היא מתנשפת.

אני נזכר שקראתי בעיתון על בעלים של מועדון סאדו שעושה דברים כמו שאנחנו עושים.

נראה לי שהוא היה מאסטר או משהו, ונעצר על משהו, התעללות, לא זוכר.

אני נזכרתי שקראתי שהוא עטף מישהי בניילון נצמד,

הלכתי למטבח להביא את הגליל של הניילון,

"תעמדי!" אני מצווה עליה

היא נעמדת, אני מגלגל אותה בניילון נצמד.

השדיים הקטנים שלה נמחצים בתוכו,

כמו נקניק בסופר.

כל הגוף שלה עטוף.

אני משכיב אותה באמבטיה, ומתחיל להפעיל זרם מים חמים, חמים מאוד, אני מקלח אותה במים רותחים עם הדוש, היא עדיין עטופה בניילון.

היא מתפתלת,

אני מחליף למים קרים יותר וממשיך להשפריץ עליה.

אני משכיב אותה על בטנה מוציא את המגבת מפיה ולוקח את מקל המגב שהיה בתוכה ושם בפיה, ומכה בישבנה העטוף בניילון עם המסרק.

לאחר כמה דקות אני מסתכל בשעון. מאוחר מדי, יש לי לימודים מחר.

אני מוריד ממנה את הניילון הנצמד. שם את הדוש בידה, "תתקלחי!" אני מצווה עליה.

ומתגנב חזרה למיטתי בשקט.

לא היה אז מושג של "לגמור" בלקסיקון שלנו.

צעירים מדי בשביל לחשוב על זה.

מלוכלכים מספיק כדי להמציא משחקים שכאלה.

עברו לא מעט שנים, לא נראה לי שמידהו יודע על זה,

אנחנו לא דיברנו על זה.

היא נשואה עם ילדים.

אני בזוגיות.

אנחנו מדברים כרגיל, וכל זה נעלם כאילו לא קרה, אולי מודחק, אולי גנוז לזיכורנות מתוקים.

לפני 11 שנים. 6 בספטמבר 2013 בשעה 8:32

היא תמיד שם,

צופה, בי בכולנו, בשבילה כולנו פשוטים, בעלי גוון אחיד של אפרוריות, ממרומי ההר שלה יושבת בטירתה ומביטה על ממלכתה.

תמיד כשאני חרמן אני חושב על זה, לא מצליח להפסיק, כמו חיזיון ספק דה ז'ה וו.

אני מטפס אט אט מעלה במדרגות טירתה, כל מדרגה מעלה את הדופק שלי במעט, הלחץ באזור החזה מתגבר,

אני עברתי את המדרגה האחרונה, ניצבת מול דלת עץ גבוהה וכבדה, היא נראית לי ממש כבדה.

הדופק שלי צונח בבת אחת, כמעט נעלם, אני דופק עם אגרופי על הדלת דפיקה שספק אם תישמע בכלל, אני שומע רעשי פתיחה מכיוון המנעול.

"אדוני נכנס, הגבירה מחכה לאדוני בסלון העליון" אומר המשרת המחוייט אשר פתח את הדלת בקול מונוטוני.

אני נכנס פנימה, כל צעד שלי מהדהד בעמימות על רצפת השיש הקרה, אני עולה בגרם מדרגות וכל מדרגה משחררת לי אלפי מחשבות מלוכלכות בראשי.

חודש, חודש ימים חיכיתי לרגע הזה, מאז שפירסמתי שאני מחפש, מאז שפנתה אליי, לא האמנתי שאגיע למעמד שכזה.

הגעתי לסלון מפואר, על שולחן מעץ מונחת כוס עם משקה שנראה ומריח כמו סוג של וויסקי, על שרפרף ליד מונחים נרות דולקים עם שעווה בגוונים שונים, אזיקים משונים מעור ורצועת עור בעלת ניטים מעטים אך חדים ובולטים.

אין לי ניסיון בעולם הזה, יותר מדי אביזרים בשבילי אני חושב, אך המחשבה הזו הופכת אט אט לחשק עז להתנסות בהם.

אני רואה אותה יושבת בקצה החדר, על כיסא נמוך, ישיבה בגב זקוף, לבושה רק בביריות, עיניה מכוסות ברצועת בד בצבע ארגמן עם דוגמא פרחונית שחורה.

"הגעתי" אני אומר מולה בטון שקט,

"אני שמחה שאדוני הגיע, האם יש משהו שאדוני צריך שלא הכנתי?" היא שאלה,

לא עניתי, תפסתי באזיקי העור, האזיק היה מעין רצועה מוארכת מרכזית שיוצאים ממנה חמישה חלקים כשבכל אחד אזיק בקצהו, אחד מהם היה גדול ומרכזי, חשבתי שהוא יתאים לצווארה הלבן הארוך.

אזקתי את צווארה עם האזיק הגדול, ברגע שסגרתי אותו כל גופה נרפה, כאילו הוציאה כמות של אוויר ששמרה בריאותיה ימים.

משכתי את כולה אלי בעזרת הרצועה שמחוברת לאזיק, גופה נמשך ללא התנגדות, הורדתי את גופה לרצפה כשהיא נשענת על מרפקיה וברכיה,

את שני האזיקים הנותרים סגרתי על ידיה, קצת מעל המרפקים, ואת השניים האחרונים סגרתי מעל ברכיה.

היא נראתה לי טוב יותר לפתע, מעין זוהר שהקיף אותה בתנוחה הזו, כנועה, כפופה, מעין סחבה על רצפת השיש.

התחלתי להוליך אותה אחרי באיטיות כשידי מושכת אותה בטבעת הברזל אשר מחוברת לרצועה שבצווארה,

היא מדדה אחרי בזחילה למרות חופש התנועה שנכפה עליה, מדדה בצייתנות ללא התנגדות, הגענו לקצה החדר.

ישנו חלון גדול מולנו, מכוסה בוילון עבה, אני רוצה שממרומי ההר כולם יראו מה אני עושה לה, דרך אותו חלון היא הביטה בנו בבוז.

אני פותח את הוילון,אני רואה את כל העיר למרגלות ההר, אורות מנצנצים, אנשים קטנים שנדמים כנמלים מהלכים בינות הסמטאות.

היא יודעת שפתחתי את הוילון, אני מרגיש את זה שהיא יודעת.

היא רכונה כשפניה פונים לכיוון החלון, ישבנה בולט, קורא לי.

אני ניגש לשרפרף ולוקח ממנו נר לבן ונר ירוק, אני מטפטף מהנר הלבן על גב כף ידי.. הוא לא כזה כואב, אני מטפטף מהנר הירוק על ידי השניה, הוא כואב, מאוד! כאילו חתכו את ידי עם סכין.

אני מחליט לתת ליצריתיות שלי דרור, אני רוצה לצייר על גבה את הציור הכי יפה שנראה מעולם, בעזרת הלבן והירוק הזה.

אני מתחיל לטפטף עליה אט אט, טיפה מהנר הלבן, על שוקיה, עולה לכיוון ישבנה, היא מתפתלת באופן כמעט שלא מורגש, אך אני רואה את זה.

אני מטפטף עליה מהנר הלבן על גבה, לאורכו, עד לשכמותיה, אני מניח את הלבן הזה בצד.

אני מטפטף מהנר הירוק טיפה אחת ליד כל טיפה לבנה שטיפטפתי, היא מתחילה לשנות את קצב נשימתה,

נראים טוב גווני הלבן והירוק על עורה החיוור, אני גאה ביצירתי, כבר רוב גבה וישבנה מצופים שעווה, אני מחליט להוריד את השעווה מישבנה בעזרת רצועת העור שראיתי קודם, זו בעלת הניטים.

אני ניגש לשרפרף ומרים את הרצועה, היא בעלת משקל, מעור עבה, אני אוחזה טוב בידי.

מתקרב אליה מאחור, כל צעד שלי אני רואה את גופה מתקשח יותר ויותר, כשאני ממש מאחוריה גופה כבר מקושת כחתולה,

אני מצליף הצלפה אחת רועשת על לחיי ישבנה, שעווה מישבנה נפלה על רצפת השיש בפירורים, פס ורדרד נוצר עם נקודות היכן שהניטים,

הרעש הזה של החבטה, הוא מעורר בי חיות, כמו מוזיקה טובה.

אני ממשיך להצליף בהף בשוקייה הרוטטות, על אחורי רגלה, ובישבנה.

מערבולת גוונים נוצרת אט אט, זהו מחזה יפה, אני הולך צעד אחורה כדי לנצור את המראה הזה בזכרוני.

היא נראית כל כך טוב משם, רפויה, אזוקה, בגווני ירוק לבן ורוד אדום בורדו ואף מעט סגול, גרבוניה וביריותיה מכוסים בשעווה.

אני מתקרב אליה, אוחז בראשה ביד אחת, ומחדיר את ידי השנייה לפיה, את ארבעת האצבעות כאשר הבוהן לוחצת מבחוץ על פניה, היא  עוטפת את ידי בחום של פיה,רוק יוצא מבין שפתיה.

אני מושך בשערה לאחור, פניה מורמות ומופנות מעט כלפי מעלה, ידי עמוק בפיה,

"את שפחה טובה, את מרצה את האדון, את מבינה את זה?" אני לוחש באוזנה,

היא מזיזה בראשה להנהון.

אני מוציא את ידי מפיה והופך אותה על גבה.

רגליה וידיה מופנות כלפי מעלה בגלל האזיקים,

אני מפליק לה על שדיה, עם ידי היבשה, מלטפם ברוך, ואז מפליק  יותר חזק.

צובט את פטמותיה בחוזק, וחוזר לחבוט בהם. פטמותיה מזדקרות כמו חמניות שמשוועות לשמש.

אני תופס את הנר הירוק ומטפטף על שדיה, היא מתפתלת ובולעת אנחה.

אני ממשיך ליצור עם צבעי הירוק והלבן על טבורה, בטנה, ובין שדיה.

היצירה מרהיבה, עיניי מתגאות בה.

אני מניח את הנרות בצד, רוב חזה ובטנה מכוסים שעווה, אני דורך עם נעל העור שלי על פיה, מעביר את סוליית נעלי לאורך פניה, עד לצווארה, מפעיל לחץ, ומשחררו לסירוגין.

אני דורך על שדיה, על איבר מינה, אני מטלטלה מצד לצד בבעיטות חלשות.

כעת יש עליה קצת עפר מנעליי שטיפסו את ההר, והעפר הזה משתלב פלאות עם גווני השעווה והמכות.

אני מושך אותה מהקולר שבצווארה ומעמידה כשגופה רכון קדימה ונשען על זכוכית החלון.

אני תופס את שני הנרות, אחד בכל יד, ומתחיל לטפטף שעווה על כפות רגליה,

ובין האצבעות, היא מנסה לזוז אך נשארת יציבה כפסל חרסינה.

אני רוצה את איבר מינה מציץ לכיווני, תפוח, אני מעביר את רצועת העור על איבר מינה, הרצועה לחה ממיציה, הניטים רטובים, אני מצליף שוב בישבנה, מוסיף צבע ליצירה.

אני מתחיל להצליף באיבר מינה עם כף ידי, כל הצלפה אני מרגיש לחות וחום אדירים.

אני מוציא את איבר מיני, הוא חם ומתוח, אני מעבירו על איבר מינה, היא מתילה לרעוד, אני מכניס את קצהו, ומוציא, אני משתמש בלחות שיש עליו ממנה ומחדיר את קצהו לישבנה. היא משחררת אנחה אילמת.

אני תופס כיסא ומתיישב.

אני מושך את ראשה מהקולר אל בין רגליי

אני תופס בידה, ושם אותה על איבר מיני, אני שם את שפתיה על קצה האיבר.

"תשארי כך, וביד החופשייה שלך תאוניי עד שאני אשמע אותך גומרת!" אני מצווה עליה

היא מעבירה את ידה השנייה על מפשעתה, ומתחילה מאוננת במרץ.

אני מתחיל להדריך את ידה שעל איברי לאונן לי.

היא מתחילה לאונן לי במרץ תוך כדי ששפתיה שואבות את קצה האיבר, לפתע אני חש את אחיזתה מתחזקת באיברי,

היא מתייפחת, רועדת משחררת אנחה, היא גמרה,

אני לא מצליח לשלוט בעצמי, אני אוחז בראשה ודוחף אותו על איברי שנתחב לגרונה, זרם עז של זרע נשפך לתוכה.

עיניה עדיין מכוסות.

אני קם, שם חזרה את תחתוני ומכנסי.

"היית שפחה טובה לאדון" אני אומר לה,

מעביר ליטוף על פניה וגבה.

מזדקף, ומתחיל לצעוד לכיוון המדרגות..

בדרך למטה במרגלות ההר אני מתבונן לאחור, אני רואה את החלון כשהוילונות עדיין לא הוגפו.

היא שם, עדיין כפופה.

אך משום מה הכל נראה לי כחוויה שלא קרתה, כמעין חלום או הזיה,

עדיין יש שעווה בין ציפורניי, והמראה של יצירת האמנות על גבה וישבנה עודנו צרוב בתודעתי.

אני מחייך מעט.

ונמוג אל בין העצים.

לפני 11 שנים. 6 בספטמבר 2013 בשעה 1:02

כבר לילות אינסוף שאני חושב על זה,

אני מחכה שהיא תרדם ואוכל להתחמק בשקט.

עיניה כבדות, הטלוויזיה ממלמלת, היא נרדמה.

אני יורד מהבניין, רגליי נושאות אותי למעוז הזוהמה, רחוב של בארים, חיילים שלבושים בהידור ומסריחים מבושם זול, בנות שמדדות על עקבים בשקל תשעים מרשתות זולות, נרקומנים, זונות, חשפניות שמעשנות סיגריה מחוץ למועדון בין לקוחות, וקיוסקים שמציעים סמים סינטטים לכל המבקש.

רחוב אלנבי אף פעם לא שידר לי אורבניות כמו ניו יורק, תמיד אפלוליות כמו בסרטים, מעין גות'האם סיטי של המזרח התיכון.

אני משתחל לאחד הבארים, באר של חיילים חיילות, בנות י"א - י"ב, ורווקה אחת שנראית בוגרת מכולם, היא נראית בת 36 מנסה להראות בלבושה בת 24, אבל משדרת מבט של בוז.

אני שונא מבטי בוז, ממש!

דווקא יש לה גוף יפה, פנים עדינות, קמטוטים מהסיגריות, היא נראית אמיתית, בניגוד למיצג הפלסטיק ושכבות האיפור שמצויים על הבר.

אני מתיישב לידה, מזמין קולה.

היא מסתכלת עליי בחיוך מזלזל.. "אתה נוהג?" שאלה בבוטות בטון מתנשא

"לא, אני אוהב תמיד להיות בשליטה" אני אומר (והיא תשלם על הטון הזה, אני חושב לעצמי)

"מן קטע של מאצ'ו מחוספס שלא שותה? זה לא כזה מושך כמו שאתה חושב"

"לרגע לא חשבתי שזה יעבוד עלייך, מצד שני אולי תספרי לי מה כם יעבוד עלייך?" שאלתי

"אין לך למה לנסות אפילו, אתה ילד, וכולכם מחפשים סקס מהיר, תעבור הלאה לאחת הילדות פה"

"ואם אני בכל זאת רוצה לצאת מכאן איתך הלילה?" שאלתי

"חחחח" היא צוחקת, ומסתכלת במבט מבזה.

"בואי איתי! אנחנו הולכים מפה!" אני אומר לה בטון תקיף, אזרתי את האומץ מהזעם הקר שהצטבר אצלי אחרי היחס שקיבלתי ממנה.

היא מסתכלת עלי לרגע, לוקחת עוד לגימה מהכוס שלה, מסתכלת שוב, ותופסת את התיק שלה ביד אחת ואת חפיסת הסיגריות בשניה,

"אוקיי, בוא תפתיע אותי, לאן הולכים?" היא שואלת בטון שמנסה להיות מזלזל אבל יוצא טיפה חלש ומעט רועד.

"אליי", אני אוחז בידה ומושך אותה אחריי אל מחוץ לבאר, בין כל הזוהמה של אלנבי.

אנחנו מגיעים מתחת לבניין שלי, אני מסתכל בעיניה,

"את רוצה לעלות?" אני שואל.

היא מהנהנת בראשה, במבט מעט מפוחד,

"אל תדאגי, לא יקרה לך שום דבר רע, אני מבטיח, אם את רוצה ללכת, תלכי עכשיו" היא נשארת,

אני פותח את דלת הדירה בשקט, ומסמן לה להיות בשקט גם כן.

היא לא מצייצת, אני מוביל אותה לחדר מול דלת הכניסה, חדר העבודה שלי, בפועל זה ממ"ד.

אני סוגר את דלת הממ"ד הכבדה, היא מסתכלת עליי בחשש,

"את יכולה לבטוח בי, אם את רוצה ללכת רק תגידי" היא נשארת.

אני מקרב את פניי אל פניה, אני מריח את ריח הסיגריות בנחירי, אני מבקש ממנה את קופסת הסיגריות שלה, היא מביאה לי אותה, אני מכניס אותה לכיס מכנסי.

אני קרוב אליה כל כך, זוהי כמעט נשיקה, אני מרגיש את הבל פיה על שפתיי.

אני לוחש "אני מרגיש שזלזלת בי, אני רוצה לחנך אותך, האם זאת בקשה מוגזמת?"

היא פולטת בלי קול "לא"

אני מסתכל בעיניה "לא אדוני, לזה התכוונת?"

היא מהנהת בראשה, ומגמגמת "לא אדוני"

אני נושך את שפתה התחתונה לשניה, ומתיישב על כיסא סמוך,

"רדי על ארבע, עכשיו!" אני דורש.

היא מצייתת ותוך שנייה היא על ארבע כשפניה מופנות אלי,

אני מקרב את נעלי לפרצופה ודוחף אותו, "תסתובבי שהפנים שלך יסתכלו על הקיר"

היא מסתובבת בגמלוניות ואני עוזר לה עם הנעל.

יש לי חגורה מעור, אני מתבונן בה, היא קורצת לי.

אני שולף את החגורה ומתחיל להעביר את החגורה על גבה לכיוון שערה וחזור לכיוון ישבנה.

אני חג כך על גופה מספר פעמים.

היא מתחילה לזוז באי נוחות, "הכל בסדר?" אני שואל,

"כן" היא עונה,

אני במהירות לוקח את החגורה ומצליף בחוזקה בלחי הימני של ישבנה.

"כן אדוני, לזה התכוונת?" אני שואל

"כן אדוני" היא משיבה בזריזות בטון גבוה.

אני לוקח את גופייתי וקושר על עיניה.

ומלטף את גבה בעדינות, אני מכניס יד מתחת חולצתה ומלטף את בטנה, חש את פטמותיה הזקורות מתחת לחזיה, אני צובט את פטמתה חלש, ומגביר את הלחץ.

אני שומע אותה מתנשפת בחוזקה.

"את מבינה שלא דיברת איתי כראוי בבאר?" אני שואל,

"כן, אדוני, אבל.." היא אומרת,

לפני שהיא מספיקה לסיים את המשפט אני צובט את פטמתה יותר בחוזקה,

מזדקף ומתחיל להצליף בישבנה ומאחורי שוקיה.

היא לא זזה,

"יפה, אל תמשיכי את המשפט אפילו, אני לא רוצה לשמוע תירוצים!" אני אומר,

אני שומע אותה מתנשפת שוב מהר וחזק,

"את נהנית מזה?" אני שואל.

"כן" היא עונה,

אני מתחיל להצליף בישבנה יותר חזק, אני מושך את הג'ינס שלה למטה בחוזקה מפשיל את תחתוניה וחוזר להצליף בה כשישבנה חשוף,

"די תפסיק.." היא אומרת בקול חלש,

"להפסיק?" אני שואל תוך כדי שאני עוצר את ההצלפות?

"היא מתנשפת מעט..

"לא, תמשיך" היא אומרת.

אני תופס את פטמתה מבעד לחולצה וצובט חזק, "תגידי את זה כמו שצריך!" אני מצווה באוזנה.

"בבקשה אדוני, אל תפסיק" היא מבקשת,

"תתחנני!" אני לוחש לה,

"אני מתחננת אדוני, בבקשה אל תפסיק!" היא מתחננת,

אני חוזר להצליף בישבנה החשוף, הוא תופס גוונים שבין ורוד לאדום עז, אני מעביר ליטוף חם בין כל כמה הצלפות.

אני הולך למגירה בשולחן העבודה ומוציא משם ג'ל סיכה בטעם פטל, קניתי אותו לחברה שלי, בצהריים.

רבנו ועדיין לא מצאתי את ההזדמנות לתת לה אותו.

אני שם קצת על אצבעי, ומתחיל להעביר אותה על חריץ ישבנה.

יורד לכיוון הכוס שלה, אבל עולה בחזרה לפני שאני נוגע, אני מחדיר אצבע לישבנה, היא שקטה, אפילו התנשפות לא נשמעת בחדר.

"תנשמי בקצב אחיד ולאט" אני לוחש לה באוזנה,

אני משחק עם האצבע בתוך החור שלה, ומכניס אצבע נוספת, אני מוסיף עוד חומר סיכה וממשיך לשחק עם האצבעות.

ביד השנייה אני מגיע למגירה בשולחן וממש אחר תופסן לניירות שהיה לי שם, אני מוצא שלוש, אני מרים את חולצתה,

ושם את התופסנים של פטמותיה, ואת השלישי על דגדגנה שאני חש כי הספיק להתנפח.

"את לא תחשבי לגמור בלי לבקש מהאדון?" אני שואל אותה בתקיפות.

"לא אדוני, אני לא" היא משיבה בקול מתנשף,

אני מכניס אצבע שלישית לפי הטבעת שלה, ומשחק עם החור שלה שמתרחב לאט לאט.

אני הופך אותה על הגב, מוריד את מכנסיה לגמרי, ומפשיט אותה מחולצתה, היא ערומה על הרצפה הקרה.

אני מתיישב על פניה ומושך את רגליה לכיווני כדי שאוכל להמשיך להחדיר לה אצבעות לתחת.

אני ביד השנייה מוריד את מכנסי ואת תחתוני מתיישב עירום על פיה.

אני מרגיש את פיה מתכווץ, אני תופס את הזין שלי שכבר קשה כמו סלע ודוחף אותו בין שפתיה הקפוצות.

אני מרגיש את שפתיה מתחילות להשתחרר, אני דוחף אותו עמוק, וממשיך לשחק לה עם התחת, אני מכניס אצבע רביעית,

ומתחיל לזיין את פיה בברוטליות, אני מרגיש רוק בכל מקום, אני מוציא את הזין מפיה, ותופס את ידה, ואוסף את הרוק חזרה אל פיה עם אצבעותיה שלה,

ומחזיר את הזין לפיה וחוזר לזיין.

אני מרגיש את החור שלה מתרחב ומכניס את כל האצבעות, עד המפרק השני שלהם.

אני מרגיש שוב מלא רוק במפשעה שלי, אני חוזר לאסוף את הרוק עם ידה אל תוך פיה.

אני מכניס שוב את הזין לפיה, וחוזר לזיין, אני מרגיש שאני הולך להתפוצץ בתוך גרונה.

אני מוציא אותו, מוציא את ידי מפי הטבעת שלה, ומחדיר לשם את הזין, אחרי שניה אני גומר בתוך ישבנה וכל הזרע החם נוזל מחוץ לחור שהפך לרחב,

אני אוסף את הזרע עם ידע ומכווין אותה לפיה, היא מלקקת את ידה.

"אני יכולה לגמור כעת אדוני?" היא שואלת

"תבקשי!" אני אומר לה

"אני מתחננת אדוני, אנני יכולה לגמור בבקשה?" היא מתחננת

"כן את רשאית לגמור" אני אומר לה,

היא מתחילה לאונן במרץ תוך כדי התנשפויות מהירות, כל גופה מתפתל, היא פולטת אנחה צייצנית,

ולפתע כל גופה עובר לרעידות מהירות ואז נרפה, כמו סחבה על רצפת הבטון הקרה.

אני מוריד את הכיסוי מעיניה, זורק לעברה חבילת מגבונים לחים, ופותח את דלת הממ"ד.

מלווה אותה מחוץ לדירה ושם את בגדיה בידה.

"כעת את צריכה ללכת, אך אני מאוד מרוצה ממך" אני אומר לה.

היא מסתכלת עליי בעיניים נוצצות כמו כלב שקיבל ממתק מבעליו,

"תודה אדוני" היא פולטת בלחש,

"תבואי מחר ב01:50 לבאר ואני אחזיר לך את הסיגריות שלך, אם תבקשי אותן יפה" אני אומר לה, וסוגר את דלת הדירה.

אניהולך למקלחת לשטוף את עצמי ממיציה.

וחוזר למיטה,

חברה שלי שואלת אותי איפה הייתי,

בגדתי בך, אני אומר לה.

"יופי, ממש מצחיק" היא לוחשת..

לילה טוב.