את מבשלת לי ארוחת ערב.
מניחה את הצלחת מולי,
אני על הספה,
לא שם אלייך לב,
שקוע בטלוויזיה,
בכוונה,
מנסה לראות כמה זמן יעבור עד שתניחי ראשך על ברכיי,
תנשקי אותו דרך מכנסיי.
מתקדמת,
מניחה בטנך על ירכיי,
רכונה עלי,
ישבנך מונף מעלה,
ממש מתחת לידי,
קשה לי להיות שקוע כך.
גופך חשוף, עורך קורא לי.
ידי נמשכת מעלה,
נוחתת, משמיעה צליל, חבטה.
ישבנך מקפיץ את ידי חזרה מעלה,
לסיבוב נוסף,
וכך האוכל מתקרר לו,
בטנך על ירכיי,
ישבנך ממקד את תשומת ליבי,
הטלויזיה לא נשמעת,
כל מה שאני רואה זה את עורך הלבן אדום,
נחבט,
ממשש, חופן.
מלטפך.
אצבעות נכנסות, מטיילות, בתוכך,
אחת בכוס,
אחת בפי הטבעת.
ידי השניה עמוק בתוך פיך,
מזיין את כל חורייך ככה,
רק בעזרת ידיי,
ידך מחככת אותו, כלוא בתוך מכנסיי.
את פותחת את הרוכסן,
מלטפת, אוחזת בו.
ידי מזיינת את פיך,
אצבעות ידי השנייה חודרות לחורייך,
רטיבות, חום.
את מתחככת בי.
מתחננת שאתן לך לגמור.
מבקשת.
אני מאשר לך,
"תגמרי כלבה קטנה" אני אומר.
את יורדת על ברכייך,
ידך מעסה בין רגלייך במרץ.
ידך השנייה לופתת את איברי,
תוחבת אותו לפיך הלוהט.
שואבת אותו, מוצצת כמו הכלבה המעולה שאת.
את קצת נושכת, מצייצת, הוא עוד בפיך.
אני רואה שאת גומרת.
אני מגורה ממך,
מאיך שהכנת לי אוכל,
מישבנך שחטף את תשומת לבי.
מאיך שאת מוצצת כמו כלבה טובה,
זונה קטנה שלי.
אני נוזל לתוכך,
איברי, כולו בפיך,
מעט זרע יוצא מזווית שפתייך.
את אוספת אותו לתוך פיך עם ידך,
ככה את, כלבה כזו טובה.
זונת חלומותי.
את מלקקת אותו, אין נקי ממנו כעת.
את שואלת אותי אם לחמם את האוכל,
תודה לך יפתי.
"אין צורך" אני אומר
תודה לך,
את מהממת אותי.