סרטן הגדי

היא נשענת לי על החזה ומנסה לעניין אותי בסדרה אנטומית שהיא רואה בפעם המיליון ולא משתעממת. השיער הערמוני מלטף לי דווקא איברים אחרים בגוף. 

ואני באמת שואל שאלות ומתעניין. הרגל החטטנית שלה מפלסת דרך הרגליים החמות שלי. מפשקת אותן עם הברך. ירך מתנשקת עם ירך.

הנשימות שלה עלי מאפילות אפילו על הגשם הכבד אי שם בחוץ. וכמה חם לנו ביננו מול המסך הענק ועוד לא דברנו על מסך הפוך הענק שעוטף את התשוקות שלנו. ושניות אחרי השוקו החם ששתינו וניסינו שלא ללכלך ולהזיק. הצלחנו במידת מה. נשארו ראיות על שפתיים ועל קצוות של לשונות.

והירך שלה מתעלסת עם הירך שלי. ואמת גדולה משתחררת לה אחרי קיצור שליש ונמצאת תחת עינה הפקוחה של קצינת המבחן ערמונית השיער. רעם חזק מרחוק רק מעלה את מעלות החום פה ביננו. בין הירכיים. כי לעיתים רחוקות אתה פוגש רעם נחמד. ועל ירכיים כמו שלה לא מוותרים בקלות.

ואנחנו חוקרים עם ידיים כמו בחדר חושך במוזיאון ההוא. וירך מנשקת ירך. ואני רק מחייך וחושב כמה מזל יש לי. חושב בקול.

מזל שאתה פה איתי?! היא מנסה לוודא הריגה. ופרץ צחוק מתגלגל.

לא קטנה. 'מזל' שיש רק עוד 17 עונות לשיט הזה.