על מה את חושבת שם למטה קטנה
את עוצמת עיניים או מציצה לך שם בחלל שבין הגרב לנעל. ואולי את סופרת את התפרים שבין העקב לנעל עצמה. ואולי את בודקת לך שם כמה נקייה היא מהפעם האחרונה. מנסה לפרום לי את השרוכים עם השיניים שלך קטנה. או להדק.
איפה את נמצאת כשאת עוצמת עיניים לך שם למטה? על מה את חולמת? זה הדם שזולג לך לראש ומרוקן אותו ממחשבות רעות. השדים שלך שאז התבצרו בתודעה שלך התנחלו עתה במאחזים אחרים.
כמה זמן עבר מאז את שם. האם הוא באמת עצר מלכת?! שעה שעתיים שלוש. אני לא מתכוון לספר לך. הצליל היחיד שאת שומעת או הלחישה של הפיכת הדפים וכמובן פעימת הכוס שלך. השלמת פערים. המיצים שלך כואדי אכזר על ירכייך. אני אוהב לצוד שטפונות.
האם החששות שלך התפוגגו קטנה? האם רעשי הרקע התפוגגו עם שאון הדפים ואיוושת הכוס. האם מתחילה להיסדק לה מראת הטראומות שלך. מפוסט אחד לפוסט אחר. את מחליפה פוסטים כמו את הזרגים בחייך קטנה. ועוצרת לריענון עם החיבוק החם של הדב. האם שתקו הכבשים?
את נושמת מהאף או מהפה? איזה קנה מהחורים שלך את מרחיבה יותר קטנה. המבוכה שלך היא המפלצת מתחת למיטה. מאחורי הדלת. עמוק בתוך הארון. לא אעיר אותך בצעדה קטנה. אלא בנדנוד פעמון השיער האסוף שלך. כמו ענבל בראש מגדל. למה העיניים שלי כל כך גדולות קטנה.
איפה את קטנה באודיסיאה שלך. שכן אין לה באמת סוף. כמו ביקום מקביל את מקפצת בין אודיסאה אחת לאחרת כאילו היא שלולית של שחר ילדותך העגומה. אין לזה באמת סוף קטנה. איך התבגרת לי מהר כל כך? מה היה הטריגר כשאת סופרת לך שם את חריצי הרוכסן בשול הנעל. ומתי נהיית גדולה כל כך כשהפכת לקטנה. ולמה הפה שלי כל כך גדול קטנה. כמה כובעים את חושבת שיש לי קטנה.
ואם ארים אותך עכשיו קטנה. לעצירת ריענון בין זרועותיי המוחצות . ואשלח אותך לסורך עם הגלולה האדומה. האם תמצאי את הדרך חזרה. חזרה למטה. למרגלותיי. לברוש מחמדך. לאודיסיאה שלך.