play ורק אז לקרוא
אני מוצא את עצמי ישן פחות ופחות. שעתיים שלוש. ללא רצון להשלים. שינה זה הכי לחלשים. לא שאני עושה ברב הלילות משהו יוצא דופן. לעיתים יש הבלחות. סופשים זה יוצא מהכלל. חי על נסיעות ארוכות. ככה יצא שסדרתי את החיים שלי. מזל שלא שאלו אותי מעולם לאן אני נוסע כל כך הרבה. רכב החברה הוא הזונה שלי. והחדר לפי שעה לעיתים. כשיש הבלחות.
נכנס לכלוב. מנסה להתנער מהצ'אט. מאושיות צ'אט. היותר מעניינות נמצאות בשוליים. בתגובות. בבלוגים העלומים. רק המבין יבין. הוווו... היא הנשואה זמינה. תוהה אם העתקתי ממנה את ה'הוו'. אני קורא לה סנטה ברב ה-הווו שיש לה. ולאו דווקא עם קשר לשלהי השנה. בדרך כלל אני מתרחק מנשואות. אבל היא משהו אחר. עושה רושם שאנחנו מפלרטטים זה שנים. חולקים חברויות בפלטפורמות אחרות ומעולם לא החלפנו דברים אחרים. היא למטה סופרת 420. מה לי ול420. אני אפילו בזבוז של סיגריה. אני הדוש שמעשן חברתית. התכתבות תוך נהיגה ושינוי מסלול אליה. 1 בלילה. זה בקושי ערב טוב בשבילי.
40 דקות אחרי ואני כבר מוצא חניה. אני תמיד מוצא חניה. תמיד. לא זוכר מתי הסתובבתי רבע שעה או חצי שעה אחרי חניה בתל אביב. אבל אני לא בתל אביב הלילה. ברכב שלי תמיד יש אוהל, שקי שינה, מחצלות, פק"ל קפה ובגדים להחלפה. בחניה שוממת לקול חתולים מיוחמים אני מחליף את המכנס. לא צריך יותר.
שששש.... היא מסמנת לי עם אצבע מקושטת. מרב תכשיטים לא רואים את היד. סוגרת את הדלת אחריה. אנחנו מחליפים נשימות עם הג'וינט שלה למרות שזה לא עושה לי כלום. בשבילי רק אלכוהול נקי. להבא. נקי נקי. ואנחנו צוחקים על שטויות. משהו משוחרר כזה בשעה הזו של הלילה. וגם הטפשה הזו מבקשת ממני בשקט. ואני לא יודע בשקט. לא יודע איך לא העיפו אותי מהקיבוץ. במיוחד כשאני מסשן בשעות הבוקר. 50 מטר מהגן. שאלוהים יעזור להם. לא לי. חסר תקנה. חסר עכבות. חסר בושה. אני מזיין אותה על המעקה כשהמו'מ שלנו פתרנו על סעיף הגניחות שלה. אני מזיין חזק. הגניחות שלה לא בשליטתי. השקט הוא באחראיותה בלבד. ואני צובט ומנשק ודופק ומועך ולש ומזיין ומושך ונוגע ומלטף ומזיין ומלקק ומפמפם. היא חוששת ליפול מהמעקה שהיא שעונה עליו אבל לא יקרה לך כלום מנפילה מקומה ראשונה. בערך. וממשיך. מה זה הרעשים פה?! אשה יוצאת אלינו מהדלת משמאל בהמשך המסדרון. וחתול רחוב אפור מביט מצד ימין מהמדרגות. מלאה ועמולה.בוערת ועמוסה. כנסי הביתה גברת. אני מחייך אליה והנשואה קוברת את רעמתה ובושתה מעבר למעקה.
אנחנו עושים עוד הפסקה ירוקה מייד אחרי זה. לא קשה להבחין בפס האור מתחת לדלת משמאל וצל קטן באמצע. אני מחייך. יש לנו אורחים. השעה שלוש ועכשיו אפשר לקרוא לזה ערב טוב. נכנסים לשניה לצאט לראות את המקומיים ויוצאים. היא נותנת לי לסיים את הירוקה שלה ונכנסת ואני רק נזכר בסיפור על האיש הירוק מהכבש ה16. הדלת נסגרת חרישית. היא למדה לא לאחל לי 'תשלח לי הודעה כשאתה מגיע'. אני כבר מתחיל לחבב אותה. שונא את הדואגות. הצל הקטן הזה עדיין שם. מסיים את הירוקה מתקרב לימין למדרגות ו מציע לחתול שפוטר אותי במן 'מיאו' מתנשא כזה. לא אוהב חתולים. אמממ.. הצל עדיין שם. מה השעה. רק שלוש וקצת. אני מחייך ולוקח שמאלה. לעיתים יש הבלחות.
