באבחה שאינה מותירה ספק ועין יבשה אני חודר לטוסיק שלה. ומזיין אותה כנגד ראש המיטה.
בין אנקה לגניחה היא מסדרת לעצמה כרית כדי לא לקבל מכה בראש עם כל הלומה. פמפום. דפיקה. אני מעיף את הכרית ממנה ומוסיף ספאנק עם יד שלא יודעת רחמים על העכוז שלה.
צעקה חלושה. היא לא מהקולניות. וממשיך לזיין אותה עמוק בתחת. זה גבול לא גבול שאני חוצה בכל פעם. היא שונאת אנאלי אבל אוהבת את המשמעות העמוקה מאחוריו. שאני עושה בגוף שלה כרצוני. חפץ. כלי. נכס אפריז לומר. צעצוע.
מה את?!
והיא מתקשה להודות ומבקשת שאוציא אותו. מגינה על הראש הנדפק שלה עם היד שלה. ואני מושך את היד שלה מאחורי הגב. אני אוהב שהיא שהראש שלה נדפק בלוח העץ של ראש המיטה עם כל הלומה שלי. מסרב בנימוס להפסיק.
מה את?!
היא מנסה להרחיק את הראש שלה ממשענת המיטה אבל הזין והיד שלי איתנים. מקרב אותה תוך כדי זיון ברוטאלי לקצה. לסוף.
שלא יהיה לך ספק זונה. לא רק עכשיו. בכל רגע של היום. בעבודה. עם קולגות. בבית עם המשפחה. באירוע עם חברות. את צעצוע. זה מה שאת. שהתודעה הזו לא תצא מהראש. בכל פעם שתרטיבי. שתחשבי. שתחלמי. תדעי שאת צעצוע.
מה את?!
אני יכול לשמוע את זה מחלחל פנימה. ההאבקות המיותרת שלה בי כשאני מזיין אותה מסמלת אולי את ההאבקות הפנימית שלה בעצמה. היא יודעת שהיא צעצוע. היא אוהבת שהיא צעצוע. ונכנעת גם להודות בריש גלי. בקול תרועה וחלושה. אסופה ומוכנעת. לקשור אותך זה קל צעצוע שלי. אני אוהב שאת נלחמת בי. בכל פעם מחדש. מאבקת כוחות שתוצאותיו ידועות מראש. וזה רק מוסיף את השימוש שלי בך. צעצוע. משאיר אותו עמוק. דוחק פנימה עד שהביצים כבר רוצות להכנס. מנשק את הראש שלה פעם נוספת בראש המשענת. וקובר אותה בפינה של הפינה של הפינה של המיטה.
מה את?!
אני. צעצוע.