סרטן הגדי

אתמול בערב שברנו עוד שיא של טירוף. הסיטואציות הקיצוניות שאנחנו מייצרים לנו. לפעמים היא הליטלית הפתיינית. לפעמים אני האבא המחבק. לפעמים היא הליטלית החוצפנית .לפעמים אני האבא המחנך. לפעמים היא הליטלית התמימה. וברב המקרים אני פשוט האבא הרע. 

ויצרנו לעצמנו מערכת שלמה של דמויות שונות . שקל לנו להכנס לתוכן. לפעול בשמם. וליצוק תוכן אמיתי. פרוע. משוחרר כל רסן. פראי. חייתי. כמו שאנחנו אוהבים. הדימיון החופשי שלנו הוא הפורפליי. 

אני מת על זה שאנחנו קוראים זה את זו. אחד את השני. מכילים ומוכלים. גומרים ומגמירים. מסופקים. אך תמיד רעבים לעוד. הרבה הרבה עוד. 

קטנה מיוחדת שאת..לעוד הרבה לילות כמו אלה של אתמול. של תאווה ותשוקה. של טירוף ואיבוד חושים. ושל המון דימיון חופשי.

לזכרו של יצחק קלפטר.

שאני מתנחם שלפחוץ ראיתי אותו בהופעה האחרונה של כוורת.