תביא גחלים היא אומרת לי. לא שמתי לב שאין לי גחלים.
עוד משהו?! אני שואל מנימוס .
קיבה ריקה ...והיא צוחקת ..
אני אוהב שהיא צוחקת בהודעות קוליות או בפון. זה נשמע כאילו היא ממש פה ליד. צחוק בריא. גם כשלא תמיד יש סיבה.
האם צריכים סיבה לאכול קילו אנטריקוט ?! ביום חולין. האם צריך סיבה לשתות יין?!
אני מגיע בדיוק בזמן. לבוש עדיין בחולצה קצרה , גחלים מתחנת הדלק וחיוך.
האוויר נהיה קריר. החורף מבליח לרגע. שקט מסביב. חתולה רחוב קטנה וחצופה מקפידה לבקש להכנס פנימה. לתוך הבית החם. נביחות של כלב שכנים על עוד רכב שעובר. וצחוק מתגלגל מאחורי הכתף. הפעם בלייב .
כוס יין ראשונה ואחריה השניה. מי סופר. מי צריך סיבה כדי לשתות יין. לא בעצם חוגגים כלום. סתם התחשק. אני מעדיף את זה על מסעדות. אבל אולי זה סיפור אחר.
אנחנו מכירים מפעם. אולי מגלגול אחר. עברנו דבר או שניים בחיים. מפוקחים יותר. בוגרים יותר. זקנים יותר. אבל עם ספקטרום של סטיות שלא היה מבייש.
היא כרגיל לא מסוגלת לסיים את שלה וכמובן שבאופן מאד קריקטוריסטי השאריות עוברות לגבר. מצוין לי. יש קיבה נפרדת לכל סטייק בנפרד .ככה זה .
שיחה על החיים. על ילדים ועל קצת מכל דבר. על דברים שהיריעה קצרה והשעה קטנה. על ברומו וברומם.
החתולה החצופה מוותרת על השומן שנזרק לה ושוקלת חראקירי למנגל ולסטייק אחרון שעוד נשאר שם. למוצא הישר. מי צריך סיבות. כוס שלישית. או רביעית?!
מתחיל לטפטף ואנחנו נכנסים פנימה לבינג' על רוצחים סדרתיים. הדלת נסגרת לחורף המבצבץ. לשתי כוסות יין חצי מלאות. סליחה. אחת. לרבע סטייק שנשאר על צלחת. ולחתולה חצופה שנשארה בחוץ.
