סרטן הגדי

ספייק העיר אותה.היא מציצה בעיניים זגוגות לאיפון שלה. כבר צהריים. השעה 13:00. מוקדם יחסית.
היא רובצת על מיטת הברזלים הפשוטה, זו שהיא קנתה איתו בשוק הפשפשים. מסתכלת על התקרה. פאק איזה לילה. מפשקת רגליים כמזמינה אורחים. לוטשת מבטים לקרסים שבתקרה. החבלים נותרו עליהם. הרצפה עוד מכוסה בשעווה ושאר נוזלים. עבודה רבה לפניה בטרם יחזור המאסטר מהעבודה.
נוגעת בפצעיה הטריים ובחתכים הסימטריים. כל הצלפה של המאסטר היתה מדוייקת.
היא עדיין חרמנית ולא יכולה לעשות עם זה שום דבר.
טומנת ידיה בתוכה ולשה את הכוס שלה כאילו היה בצק. היא אוהבת לעשות את זה לעצמה. היא יותר אוהבת שאחרים עושים לה את זה.
כלב הזאב נכנס לחדר ומרחרח. לוטש בה מבט קצר עם עיניים רעבות וחוזר לסלון.
אם רק היה יכול לדבר. מה הוא לא ראה פה. מה הוא לא שמע פה.
היא מתמתחת. שוקלת אם לצאת מהמיטה כדי להכין לעצמה קפה. רק לפני כמה שעות היתה קשורה וצלובה. חנוקה וצלופה. אהובה ומוכאבת. היא נזכרת בשיר ההוא של מאיר אריאל ומזייפת לעצמה. אחחח איזה מאסטר היה בטח מאיר אריאל.
אחרי עוד כחצי שעה של לבטים היא מחליטה לקום מהמיטה. מותחת את איבריה הקפוצים והמתוחים.זה קשה להיות שפחה למאסטר.
היא יוצאת ערומה לסלון ומכינה במטבח אספרסו ארוך מהמכונה. יושבת על הבר ומשלבת רגליים. משקיפה על הסלון המבולגן. אביזרי המין פזורים. רהיטי הקשירה פרומים. החבלים מותרים.
ספייק יושב בקצה הסלון בפינה שלו מתחת לחלון. משקיף על הנעשה. כמו גם בסשנים עצמם, הוא נשאר על תקן צופה.
על מה אתה חושב ספייק? היא תהתה בינה לבין עצמה.
מפשקת מולו את רגליה.
מהרהרת ומשחזרת את אירועי אמש. את הקשירות והמכות. את סשן הדם והחשמל. הכל היה שם. היא מוצאת את עצמה מרטיבה תוך כדי.
רק בת 22 וכבר עשתה את הכל בחיים. השפלות פומביות. בעיקר ברומא ובוינה. המשטרה שם נוטה להתעלם. מחטים, מדיקל ושות'. פיסטינג , פיסטינג אנאלי ופיסטינג כפול. חדירה כפולה ומשולשת. קשירות ושיבארי. אורגיות, גאנג באנגים. בוקאקי. אוחחח. כמה היא מתה על בוקאקי.
מקלחות זהב. אפילו סקאט היא נסתה פעם. חייבים הרי לנסות כל דבר לפחות פעם אחת בחיים.
וכשגמרנו לנסות את הכל, בסוף בסוף מנסים גם את המוות.
חניקות. טביעות. הזנייה. החפצה. החדרות קשות.
מה היא תעשה בגיל 30.
ספייק לוטש בה עיניים. משרבב את לשונו הארוכה.
המזגן מזקיר את פטמותיה. והרטיבות איתה רק נמשכת ומתפשטת.
אותך עוד לא עשיתי יקירי. הצופה המתמיד. היא מחייכת. קינקית שכמוה.
היא קמה מהכסא. לובשת על עצמה את הדבר הראשון שהיא ראתה. ז'קט עור של המאסטר שלה. חוץ מהז'קט היא נשארת בעירום.
נכנסת לסלון.
חייבים לנסות הכל בחיים ילדה. המאסטר שלה תמיד אומר. כמעט ואין גבול.
היא רוכנת על ארבע. מרחק של 4 מטרים מספייק. מסתובבת ומפנה אליו את ישבנה החשוף.
נשענת על כורסא.
מה יותר משפיל מכלב אמיתי שמזיין אותך ומסמן אותך.
כלבה אמיתית. עד הסוף. אין יותר מזה.
מנענעת טיפה את התחת המסומן שלה. מסמנת לו להתקרב.
ספייק נשאר איתן במקומו. לשונו רק מחליפה צד בפה. יושב בשיכול רגליים. ממתין.
את זה עוד לא ניסיתי. אף אחד לא רואה. גם לא המאסטר. מקסימום אעשה לו הפתעה בשחזור.
כלבה אמיתית. היא חושבת לעצמה ורק מרטיבה עוד יותר. שולחת יד ארוכה מתחתיה ושוב חופרת בעצמה.
אוחחחח. כלבה אמיתית. כלבה אמיתית שכלב אמיתי מזיין אותה. הרי כלבים מזיינים רק כלבות.
ספייק נעמד ואיתו נעמד עוד משהו איתו. הוא מתקרב.
חייבים לנסות הכל. אף אחד לא יידע. מקסימום זה יישאר ביני לבינו. ואתה הרי ספייק לא תסגיר אותי.
כלבה אמיתית. נדפקת ע"י כלב אמיתי. מסומנת ע"י כלב.
ספייק מתקרב אליה.
היא מתרגשת. זה הולך לקרות. אתה קמה או ממשיכה? צריכים לנסות הכל בחיים. לפחות פעם אחת. לדעת שעשית את זה ואין קינקית כמוך בעולם. ממש כמו דיווין בסרטים של ווטרס.
ספייק מוסיף להתקרב. רק 4 מטרים ונראה כקילומטר.
את עדיין יכולה להתחרט. לקום ולנזוף בו על החוצפה.
אבל את קינקית ואת עושה הכל. הכל. כדי שתהיי כלבה אמיתית.
מבט אחרון לעבר הדלת.
נשיכה אחרונה בשפתיים.
נרגשת וחרמנית. הכל או כלום. להיות או לא להיות.
כלבה או לא כלבה.
ספייק מתקרב לאט לאט. מגשש. בודק. מרחרח.
החלטתי. זה סופית. זה מה שאני רוצה.
היא מפשקת את הרגליים. מנמיכה את התחת. זה מה שאני. זה מה שאני רוצה להיות. זה מה שאני מרגישה. ככה אני רוצה לחיות. רק ככה אני אאמין שאני באמת אבל באמת כלבה אמיתית. כשכלב אמיתי בחר בי לזיין. ואווו. היא מרגישה התרוממות נפש. תחושה אדירה. אופוריה שלמה.
ספייק רוכן עליה. היא מרגישה את כפות רגליו על הז'קט.
וזהו. זה מתחיל.
מרגע זה.
אין ספק.
אין חזרה אחורה.
אין מנוס.
אין גבולות.
לעולם ועד.
אשאר.
כלבה.

נכתב לפני כ-12 שנה .