טריגר של הכל. אזהרת תוכן מטריד. לא לקרוא .
מדובר על משחק תפקידים בין שני בגירים. נא לא לייחס לכתוב שום פרשנות אחרת.
דפיקה בדלת. חלושה. כמעט ולא נשמעת.
מתוך הדירה נעימה קלאסית. מוכרת אך לא מוכרת. ואולי כולם נשמעים ככה אותו דבר.
דפיקה נוספת חלושה על הדלת.
צעדים כבדים נשמעים מעבר לדלת. והישענות נחרצת עליה.
"מי שם"??
הגבר מסתכל מבעד לחור ההצצה אך לא רואה דבר.
"אמממ זאת מימי. בבקשה תפתח לי".
הגבר הענק פותח לה את הדלת לכדי חריץ צר כשהבריח עדיין עליו.
"לא מעוניין לתרום. תודה רבה" וטורק שוב את הדלת.
"אני לא מתרימה אדון..אני רק רציתי לשאול שאלה"
הגבר פותח את הדלת ולפניו ילדה צנומה וקטנה שמסתכלת עליו מלמטה עם העיניים הכחולות הגדולות שלה. שתי קוקיות ג'ינג'יות גבוהות שמקשטות שיער מוקפד. שמלה ורודה פרחונית שטרם נשחתה בכביסה כהה. גרביים צבעוניות גבוהות ונעליים לבנות.
"נו מה את רוצה? את מתרימה"? חוסר הסבלנות שלו נשמע כמעט בכל חדר המדרגות.
"לא....אני..." והקטנה קוברת את שיערה ברגלייה.
"הלכת לאיבוד?"
"אממ אני יכולה להכנס ולספר לך?. בבקשה תתן לי להכנס".
"הגבר מסתכל מסביב ופוזל מבט למטה לחדר המדרגות. "את מטומטמת או משהו? אבא ואמא לא אמרו לך לא להכנס לבתים של זרים?"
" אתה יובל נכון? רציתי לבקש ממך משהו . בבקשה תתן לי להכנס".
"זו בטח בדיחה לא טובה . מי פה מחכה לי למטה? ההורים? משט...?"
"אף אחד אדון. רק אני פה. אבא ואמא לא יודעים שאני פה. "
"ובכן...זה משתפר מרגע לרגע. "
דקת דומיה שלמה עוברת. יובל בוחן אותה מנעליה הלבנות ועד ג'ינג'יותה.
"את באמת ילדה סתומה מה"?
"אני לא סתומה. רציתי לשאול אותך משהו . אתה יכול לתת לי להכנס"?
יובל בוחן שוב את חדר המדרגות. זו שעת צהריים יחסית מוקדמת. האוויר מעט קריר. אווירה של מעברי עונות.
"וההורים שלך לא יודעים שאת פה?"
" לא אדון. אמרתי להם שהלכתי לחברה".
"ואף אחד לא יודע שאת פה"?
"אני מבטיחה. "
"זה באמת משתפר מרגע לרגע".
יובל מגרד בסנטרו ומעביר ליטוף מרושל על השיער הארוך שלו.
"אני לא מכניס אותך. ספרי לי עכשיו מה קרה."
"אמממ טופ.... אתה מכיר אולי ילדה בשם מיכל? עיניים חומות עם שיער שחור ארוך ארוך. יש לה גומות. "
"אמממ אולי. אולי לא. מה איתה?"
"היא אמרה לי שהיית איתה. ועשית לה דברים. והיא ..." הקטנה לוקחת נשימה עמוקה " והיא אמרה שעשית לה כל מיני דברים ועכשיו היא ממש מקובלת בכיתה וכולם דואגים לה"
"אין לי מושג על מה את מדברת ילדה. את מוזמנת לעוף מפה" ושולח יד איתנה להעביר אותה את גבול מפתן הדלת החוצה.
"אני רוצה גם יובל ! ואולי גם אני אהיה מלכת הכיתה ".
"זה אחד הדברים היותר מטומטמים ששמעתי ילדה. ואני שמעתי המון שטויות".
"לא אדון. אמא אמרה לי שזה להכניס את הלשון בכח לפה שלי. "
ויובל צוחק.
"את באמת ילדה סתומה את יודעת את זה. זה פשוט מדהים. עכשיו הסתומות האלה באות כבר אלי. לא יאומן". ויובל צוחק לעצמו ועם עצמו.
"את חתיכת הזיה קטנה. ואת בטוחה שאף אחד לא יודע שאת פה? "
"מה זה הזיה?"
יובל מחייך ופותח מעט את הדלת. כנסי ואסביר לך.
מבט אחד אחרון לעבר גרם המדרגות . הנעליים הלבנות נעלמות והשיער הג'ינג'י נבלעים לתוך הדירה.
יובל סוגר בלחישה את הדלת. ונועל. ונועל. ונועל.
