סרטן הגדי

כשאני מאבד את המצפן שלי 

אני בא אליך

בדרך כלל בימי שישי

בשעות בין הערביים 

ממש עם כניסת השבת

רעש של טרקטורונים בשדות שם ממזרח

זוג זקנים על ספסל 

ופרחים בלויים מכל עבר. 

ואני שונא פרחים.

את הנר אני כבר קונה על הדרך

במכולת שנות שמונים 

לא העונה להשאיר ברכב

ושקט

שקט כמו שרק מקום כזה יכול לספק 

לפעמים אני מדבר אליך

מדהים כמה הנוכחות החסרה שלך,

שנה וחצי אחרי

עדיין מחנך. מדריך.  לעיתים רחוק סוטר. כשצריך.

אבל תמיד מאפס.

אני הגבר שאני בזכותך והאבא שאני בעיקר גם בזכות מגרעותיך.

נכנס לרכב עם לחלוחית ותשובה. 

וזה ברור וצלול. ואני יודע מה לעשות.

עד השישי הבא. עד השישי הבא.