ומה אתה היית הכי רוצה שיהיה לך עכשיו?!
עזה הפכה לסוג של אטרקציה. כולם רוצים לעשות סיבוב ולספר בבית. אולי תמונה וברקע הררי הריסות הבתים שבמציאות כמובן הרבה יותר מרשים. קמ' על קמ' של הרס מוחלט. כאלה שראיתי רק במטאל ג'אקט של קיובריק. נשארנו חיילים של מועדון מיקי מאוס. רק עכשיו במקום גלידת קראנצ' פיסטוק אנחנו מחפשים כל דבר עם סיומת טקטי. קסדות. מתאמים. קונדומים. האוויר לא אותו אוויר. קלישאה של ריח של מוות. ההרגשה שאתה נמצא ביקום מקביל. ורק במרחק של כמה דקות נסיעה מאחד יערות הטבח הנורא. שלשמו התכנסנו פה. מי נרשם למחזור הבא של הקייטנה? נוסעים בשיירה ארוכה. האמר בפרונט. כלים אחרים מאחורה. וציוד אינסופי ללוחמים. שבאמת עשויים ללא חת. אתה מבין שהחייל הפשוט הוא הכי מקצועי שיש. זה הצבא כגוף לא מקצועי. וגם פה יש אנשים שממש לא מתאימים לתפקיד שהונחת להם. פרצופה של מדינה . יש כאלה פה שאני נשבע שהם מהשיחת טלפון של ה'תארגנו לי צוות של קלאצ'ים וסופות וכמה מסוקים וחבר'ה שאני בונה'. מצויידים במילה האחרונה. תרתי. כמו אחרון הרמבואים. אז מה היית רוצה שיהיה לך עכשיו?! ממש עכשיו. ביד. עושים סבב של כל הגדוד. נרשמים למחזור הבא של הכניסה והיציאה לקייטנת עזה .ההדרכות והתדריכים נשמעים כבר כמו תדריך הדיילות בטיסה. מכירים את הנוהל. תתקדמו. המוראל גבוה. כבר לא עושים לעצמנו קדיש כמו בימי לבנון. ההומור השחור עוד לא הגיע אלינו. יש עוד זמן. כנראה. אני חושב כרגע רק על דבר אחד. דבר אחד שהייתי רוצה. חותמים על עוד כמה מחסניות מעבר לקבועים. משלימים ציוד מאלה שכרגע נשארים מאחור. מתחיילים כמו שלא התחיילנו בכל ימי המילואים שלנו ביחד. צמאים להתקלות. לתת אש. לתת בראש. ואני בכלל לא חסיד גדול של וויסקי אני מסביר להם. אני עם שורשים אוקראינים. אצלי זה לבן נקי. אבל אם היתה לי בחירה. וויסקי זה מה שאני רוצה. ג'וני שחור. שתי קוביות . לא יותר. ועכשיו. מתחילים תנועה.
