סרטן הגדי

מיכל מסתכלת סביבה בחשש בעוד מישהו שם למעלה מהדק מסמרים לארון בו היא נמצאת. הארון צר ודי קצר. היא צריכה לקפל מעט את רגליה. להסתובב היא לא יכולה. היא מתרגשת. פעם ראשונה. פעם אחרונה?! היא מתנשמת. מה הלאה? עוד מסמר ועוד מסמר נדפקים בזה אחר זה מסביבה ומעלימים את חריצי האיוורור האחרונים שאיכשהוא עוד אפשרו את גישת אור הפלורסנט להכנס איתה לארון. עם כל מסמר שנדפק לארון עוד אשנב אור שכזה הולך ונעלם. לאט לאט החשכה מכסה את עיניה ואת עולמה. גם בעיניים פקוחות היא אינה רואה מהומה. בעיניים פקוחות או פתוחות הכל אותו הדבר. היא מתרגשת. מתחילה להתנשם בכבדות . זו רק ההתחלה. היא מנסה להסתכל מסביב אבל ברור שהיא לא רואה כלום. מנסה להסתגל.
את יודעת למה את פה נכון ילדה חצופה? הוא שואל אותה למעלה והיא נרגעת. כרגע הוא כל הציויליזציה שאני צריכה עכשיו. אני לא לגמרי לבד. אני לא לבד. יש מישהו שם. האדון שלי. הכל בסדר. ילדה.היא מגרדת את בטנה העירומה. מגרדת את הכתף שמגרדת לה. מגרדת כל איבר בגוף הערום שטמון שם בארון.
אז תגידי לי ילדה? את יודעת למה את פה? האם באמת?
היא עוצמת את עיניה ואז פוקחת אבל רואה בעיני רוחה מן צורות תלתן בוהקות. יותר נכון נגטיב של צורות תלתן. היא דווקא בקשה לעשן משהו לפני אך הוא העדיף שתטמן צלולה.אחת. שתיים. שלוש. ארבע. אחת שתיים שלוש ארבע. אחת שתיים שלוש ארבע.ממשיכה להתנשם בכבדות.
אם את שואלת אותי למה את פה אני אענה לך ילדה חצופה. זה תהליך שאת צריכה לעבור כדי להבין כמה דברים. מתי הוא שאל את זה? הוא פה? נעיצת עוד מסמר אחרון איפשהוא מעל ראשה הרגיעה מעט את אשר חששה.מסמר אחרון ואחריו שקט.
אחת שתיים שלוש ארבע. כמו בסדנת הכנה ללידה שעברה עם אחותה החד הורית.נשימות קצרות וקצובות. אחת שתיים שלוש ארבע. הכל בסדר. אני עדיין פה. תלתלים מזדיינים. אולי אתם יודעים למה אני פה?
את פה ילדה לא בגלל שאת חושבת שאת רוצה למות. את פה בגלל שאת מפחדת לחיות. את צריכה לעשות שינוי תפיסה קטנה שלי. הוא שם? הוא מדבר אלי? היא לא שומעת כלום. זה הוא או אולי הקול שלו בראשה מהסשן של אמש? את צריכה לשנות ולשכוח את כל מה שאת יודעת. את הולכת להיות קרובה לאמא אדמה והיא צריכה שתשכחי את מה שאת יודעת על החיים ותשאירי את האני האמיתי שלך. תשכחי מאיפה באת. תשכחי מי ההורים שלך. מה הם עשו או לא עשו. מי האחות והאח שלך. מה הם ראו אך העדיפו לשתוק. תשכחי את החברה המנדה. תשכחי את כל מה שאת יודעת על החיים שלך.
הארון כבר נמצא עמוק באדמה. לפחות מטר אחד בפנים בתוך חדר אחד מקורה אבל ללא רצפה, שנמצא ביישוב די מבודד בדרום, שאפילו לא שייך לאדון שלה אלא למישהו אחר.
לפתע היא מרגישה ערימת חול כבדה שנוחתת על מכסה הארון שמעליה.מעט חול נוחת על פניה מבין המרווחים הצרים של קורות העץ. עוד ערימת חול אחת אחריה. היא מתנשפת ומתנשמת. משתעלת עם כל נחיתת חול עליה. זה לא בסדר. זה לא בסדר. למה אני פה? למה אני צריכה את זה? אני רוצה ללכת. אני רוצה ללכת. תשחרר אותי. זהו. הבנתי. הספיק לי.
עוד ערימת חול ועוד אחת. מיכל מתחילה להרגיש כמו זאתי מהסרט ההוא על קיל ביל.היא מנסה לחלץ את הכפתור האחרון על דש חולצתה ולא קולטת שהיא נכנסה לארון עירומה כביום היוולדה. עוד ערימת חול נוחתת על הארון.חושך יותר מחושך. לא שומעים כלום. אחת שתיים שלוש ארבע.אחת שתיים שלוש ארבע. תנשמי עמוק.
עוד ערימת חול נוחתת. הפעם איפשהוא באיזור רגליה. ועוד אחת. זה לא קורה. למה הסכמתי לזה?
אני רוצה לצאת. אני די בטוחה בזה. עוד ערימת חול. היא מנסה לתאר את עצמה קבורה מטר אחד בתוך האדמה. צינור פלסטיק עבה וארוך תקוע מצד אחד בתוך הארון שלה וצידו השני מעבר לערימת החול מה שמבטיח לה זרימה של אוויר ויותר מכך. כשידבר אליה היא עדיין תוכל לשמוע אותו. כשידבר.
עוד ערימת חול. אחת שתיים שלוש ארבע.היא מסתכלת סביבה כדי לחפש מוצא. לא חושבת שהיא נמצאת שם. זו לא אני. זו מישהי אחרת.למה אני פה? למה אני צריכה לעבור את זה? מה לא בסדר בתמונה הזו? מה דפוק פה? מה דפוק בי? למה אני שוב ושוב עושה את זה לעצמי? למה אני חייבת להקצין בכל דבר שאני עושה?
שקט. דממה. שקט של בית קברות. לא שומעים שום דבר. נחיתות ערימות החול הופסקו. לדבר? להקשיב? מישהו שם? הוא הלך? הוא עדיין פה? אחת שתיים שלוש ארבע. להמשיך. לא להפסיק. חנוק פה. אני לא מצליחה לנשום. הצילו....היא משתתקת.
שקט. כמה זמן אני פה? שעה שעתיים? היא מנסה לשחזר פרטי שיחה איתו. רמזים. דברים שאולי אמר לה שיעזרו לה אך הקפידה לשכוח בביטול יד. הכל בסדר ילדה חצופה עכשיו נכון? שעה? שעתיים? אחת שתיים שלוש ארבע. מיכל מתחילה לשרוט את מכסה הארון שמעליה. האם מישהי שרטה פה לפניי? כמה שאלות רצות בראש. כמה דברים אני רוצה לעשות. די נמאס לי. אני רוצה ללכת. הספיק לי. הבנתי את המסר. לא מעניין. אחת שתיים שלוש ארבע. אחת שתיים שלוש ארבע.
היא פוקחת את עיניה בבהלה.הוא הסביר לה טוב מאד מה הולך לקרות. כמה זמן אני פה? אחת שתיים שלוש ארבע.
שקט בית קברות. היא מסתכלת על התלתנים כאילו היא ממש רואה אותם. הם מזכירים לה מכנסיים. מכנסיים של הליצן של הבת מצווה שהראה לה את ההפתעה שלו בחדר האחורי בטענה שזו מתנה קטנה אישית. החיוך הנבזי שלו זה משהו שהיא לא שכחה עד היום. מאז היא שונאת ליצנים. תלתנים מזדיינים. כמה זמן אני פה? כמה שעות? ישנתי פה? הצלחתי להירדם פה?
היא גם נזכרת בפועל בניין מאלה שעשו אצלהם שיפוץ בחצר לפני הרבה שנים ומצא תמונה שלה כשהיתה בת 6 והכניס אותה בהיחבא לכיס. למה היא נזכרת רק בדברים האלה עכשיו?
למה את עושה את זה לעצמך? מי מדבר? מישהו שם למעלה? למה את הורסת לעצמך ובעצמך כל חלקה טובה? למה את מתמידה בלהכשיל את אוהבייך אך לא מתמידה בלסיים דברים.לא מתמידה בלימודים. לא מתמידה בקשרים. לא מתמידה בעצמך. מי מדבר? אחת שתיים שלוש ארבע. אחת שתיים שלוש ארבע.
מים. אמורים להיות פה מים, היא זוכרת שנאמר לה.משהו לצד רגליה. היא משוטטת עם רגליה ואז מוצאת שתי בקבוקי מים קטנים שהונחו לצד ירכיה ולא הרגישה בהם עד כה. חייבת להיות זו משמעות.למה אני פה? למה אני עדיין פה? אחת שתיים שלוש ארבע. איכשהוא היא מצליחה לקרב אליה את הבקבוק בעזרת גמישותה. היא נאלצת להסיר את מבטה הצידה כדי לשתות מן הבקבוק. היא מרווה את צמאונה ומקפידה להשאיר את הבקבוק לידה.
אאההההההההההההההההההההה נמלים. יש פה נמלים. היא צווחת. היא מגרדת בכל גופה. זה מה שאני מגרדת. יש פה נמלים. הצילווווו!!! תוציא אותי מפה!!!!!11 היא מגרדת בכל אברי גופה. מנסה לרמוס אותם ולהרוג אותם.בעיקר ברגליה. הם על הרגליים. היא בועטת בארון. אחת שתיים שלוש ארבע. אחת שתיים שלוש ארבע. אלוהים. תוציא אותי מפהההההההההה.ששש.....
אין פה נמלים קטנה. הרגליים שלך קצת נרדמו. אלה העיקצוצים שאת מרגישה. היא מתעשתת. אחת שתיים שלוש ארבע. האם ניסית להתריע? האם ניסית להסתיר את עצמך? האם את מנסה עכשיו להוכיח שאת נמצאת? האם את מקצינה כדי לוודא שאף אחד לא יתעלם ממך יותר? אופנה צבעונית מידי. איפור מוגזם מידי. מעשים אקסטרימים מידי וניסיון מיני מוקדם מידי. מה את מנסה להוכיח קטנה?
מים חמימים שוטפים את גופה. מיכל נשארת קפואה במבט חולמני אל הקיר.יד אימתנית מקרצפת את גופה בספוג קשה. מסירה את החול. מסירה את הקפאון שאחז באיבריה. מנקה אותה. בעדינות. ביסודיות. לא משאירה אינצ' מיותר ללא טיפול. אז ספרי לי מה ראית שם ילדה כשהיית שם לבד בחושך? מה ראית שם.? למי הסתכלת עמוק עמוק בעיניים? עם מי דברת? למי הישרת מבט? על מי פחדת להסתכל? ממי פחדת שלא יתן לך לחיות? ממי רצית להיפטר? את מי ראית?
היא הסתובבה אליו כמאחוריו עמדה מולה בבואתה שמראה. ספרי לי את מי ראית שם? עם מי שוחחת שם? עם מי דברת שם שעות? מי זה היה? מי זו היתה?
חיוך חולמני ותמים הביט בה בחזרה מן המראה. משהו מוזר היה שם ולא ידעה לשים עליו את האצבע. עיניים אחרות. מבט אחר. השקפה אחרת.את מי ראית שם ילדה קטנה?
היא רכנה לעברו ולחשה...