סרטן הגדי

איילת שוכבת לבדה במיטה ומנסה להירדם. היא דווקא אוהבת להירדם לבד בדירת הרווקות שלה שעיצבה לעצמה בעזרת מקצוע טוב שרכשה בשנקר. לפעמים היא מביאה גבר שיחמם אותה בלילה ולמחרת בבוקר מחזירה אותו לאמא שלו אבל משהו אחר מטריד את מנוחתה. רק עכשיו היא שמה לב לזה אבל היא הפסיקה לישון באלכסון ולא קלטה את זה. היא חוזרת בראשה שוב ושוב על המשפט ההוא שאמר לה המאסטר ההוא שפגשה.זה לא יוצא לה מהראש לא משנה מה היא עושה. שקט. כבר שלוש לפנות בוקר. עוד ארבע שעות היא כבר צריכה להיות בדרך ללקוחה בהוד השרון והפחד הקטן הזה שמחלחל לא עוזב אותה.

"החודש הקרוב את הולכת להיאנס. עצם נתינת המפתח לדירתך ולחייך מהווה הסכמה למה שאת הולכת לעבור. זה יהיה אונס ברוטאלי. אלים. כוחני. משפיל ובעיקר...טהור. את לא תדעי מתי. את לא תדעי איפה. את לא תדעי כמה יטלו בו חלק. האונס יבוא בהפתעה גמורה. לא יהיה לך שום חלק בתכנון שלו ובתזמון שלו.לא תהיה לך מילת בטחון. את הולכת להיאנס. יש לך יום אחד להתחרט בלבד.במהלך ינואר הזה את הולכת להיאנס".

ומאז נעלם. לא טלפון. לא עונה להודעות באתר. איילת ניסתה לחזור לשיגרה עד כמה שיכלה אבל הפחד מהבלתי נמנע מחלחל אל עצמותיה ואת נימיה. הידיעה שהאונס הזה הולך לקרות. האונס הזה מתחיל להעביר אותה על דעתה.

יום אחד היא חזרה מאוחר מפגישה עסקית בת"א. היא ירדה למטה במעלית לקומת החניון 3-. רק המכונית שלה ועוד מכונית אחת בקצה נשארו בקומה הזו. שקט וסרחון של פיפי באוויר.התאורה מעומעמת. מרגע היציאה מהמעלית המכונית שלה נראית במרחק נצח הליכה ממנה. היא מסתכלת לכל עבר ומתחילה ללכת לכיוון המכונית שרק העקבים שלה מרעישים בכל הקומה. נדמה לה שמישהו נמצא שם מאחורי המכונית שלה. מחכה שהיא תבוא. הוא אמר שהוא בעצמו יעשה את זה? הוא שלח מישהו אחר לבצע את האונס? יידע אותו בכל הפרטים? הוא יידע איפה אני אוהבת או לא? או שהוא יהיה אנס ככל האנסים?יש מישהו במכונית השניה המרוחקת שם. הוא פשוט מסתכל עליה מאחורי ההגה ובודק אותה. זה חייב להיות הוא. אולי אני אגש אליו ופשוט....פשוט מה? היא עדיין מדדה בעקביה הגבוהים לכיוון המכונית שלה ורק נדמה לה שהיא מתרחקת יותר ויותר והיא לא תגיע לשם לעולם.כל הדברים הקטנים שמעצבנים קורים במן חוק מרפי בזמן הכי לא נח. היא מסתובבת. נשבעת ששמעתי צעדים פה.היא שולפת את המפתח מהתיק שלה אך הוא נופל אל מתחת למכונית. נפלא. ממש נפלא. למה הסכמתי לזה תזכירי לי?היא מסתכלת שוב סביבה. האם הוא באמת יקח סיכון ויבצע אונס במקום ציבורי? אונס בהסכמה להזכיר לך. הוא הקליט אותך מאשרת את זוכרת את זה? היא מתכופפת ונאלצת לרכון כדי לשלוח יד מתחת למכונית ולהוציא משם את המפתח. שוב רעש מאחוריה.ביד רועדת היא מוציאה את המפתח ושוב מסתכלת סביבה. משום מה היא לא מצליחה למצוא את המפתח הנכון. הרעד הזה כשלעצמו מפחיד אותה. היא נכנסת למכונית ודואגת לנעול אחריה. אני אמורה לשתף פעולה? נתתי את המפתח לדירה לא? האם אני אמורה לשתף פעולה במקום אחר? לא לנעול את המכונית כשאני נמצאת בו? לא לנעול את המשרד אחרי שכל הקומה פורשת הביתה?

כבר 2 ספרים היא סיימה השבוע וזה רק השבוע הראשון של ינואר.אני מקווה שהוא לא בונה על סוף ינואר כי לא תשאר איילת עד אז. שוב לבד בבית. פתאום זה לא נשמע רעיון טוב כל כך. אולי אבטל? אנסה לפחות? שוב פעם כבר אחד וחצי בלילה ואני נרדמת מתשישות ולא מרצון. זה מפחיד. עצם הידיעה שזה הולך לקרות.

עוד שבוע עובר והחרדה הזו כבר מושרשת בדמה. זה מחדד את חושיה. כל אחד מהם. בעיקר את חוש השמיעה. כל רעש הכי קטן מאחוריה מקפיץ אותה. כל נקישה נשמעת כדפיקה בדלת שלה. בלילות הגשומים זה הכי קשה. זה מעמעם את הרעשים האחרים. לא שומעים כלום. למה הוא מחכה? שאשבר? שאתמסר ורק מהפחד? 'זה יהיה ברוטאלי, אלים, כוחני, משפיל ובעיקר ..טהור'. מה זה אומר בעצם? היא מתהפכת לצד השני. אולי הוא שכח? אולי הוא ויתר ופשוט החליט לא להגיד לי. אולי הוא בכלל לא בארץ? אולי זה הולך לקרות ממש בזמן הקרוב? ה'הסכמה' הזו תטריף אותי. היא כבר מביאה אותי למקומות לא טובים. מתי זה ייגמר?

עוד שבוע עובר. איילת צופה בסרט עם אחד מהיזיזים שלה.'הניצוץ' לא פחות.החייל עם החציל היא קוראת לו. הכי טוב עם חיילים לוחמים. הם ילדים והם יודעים בדיוק למה מצפים בהם. הם יודעים שלא בונים עליהם למעבר. הם באים רעבים. בעיקר הקרביים שבהם. והכי חשוב. הם יודעים את העבודה.רק זה מה שאני צריכה. את המוזיקה המפחידה של ברטוק שתלווה אותי מעכשיו.מחשבה מבעיתה אחרת עברה בראשה.היא הסתכלה לרגע על החייל חציל. עד כמה באמת הוא עוקב אחריה כדי לדעת? להכיר את לוח הזמנים שלה. מתי היא יוצאת לעבודה. מתי היא בבית. עם מי היא מבלה בערב מסוים? אולי הוא יחליט להפתיע אותי דווקא כשאחד מהיזיזים האלה נמצא. מה אז? עד כמה הוא מעורב בחיים שלי? עד כמה הוא יודע? עד כמה הוא אולי יכול לשתף את אחד מהם? נגדי.

שבוע אחרון של ינואר. השבוע הכי מלחיץ. זה אמור לקרות במהלך ינואר. ככה הוא אמר. ככה הוא הבטיח. ככה הוא איים.מזל שאני לא מספרת את זה לאף אחד. חבל שאני לא יכולה לספר את זה לאף אחד. אני מתחרפנת פה. כל תנועה לא נכונה. כל רעש לא מזוהה מאחוריי. כל אדם שאני לא מכירה. כל מגע לא מוכר. כל תנועת ידיים קהה.אני חייבת לישון. ארור הוא והמשחקים שלו. מושך את זה עד לרגע האחרון. יודע על כל צעד ושעל שלי. יודע שאני מתפתלת פה וישנה רק שעתיים בלילה רק מהחרדה.מעצם הידיעה הברורה שזה הולך לקרות. ואין אפשרות למנוע את זה.את חושבת שאת יודעת איך תגיבי אבל רק חושבת. איך באמת תגיבי? כל צפצוף של קומקום. נביחה של כלב. אזעקה של מכונית. צעקה של תמהוני לפלאפון באמצע הרחוב. החרדה הופכת אותי לחדת חושים ולערה מהרגיל. בלילה בלילה. עמוק. אי שם בשעות השקטות והמתות. כשכולם כבר ישנים. את קולטת עד כמה הלילה באמת לא שקט. מלא רעשים קטנים וחזקים שלא שמת לב אליהם. המנוע של המקרר. צרצור של חיית לילה מסוימת אי שם מעלי על העצים. שיחה קולנית של בני נוער כמה בלוקים ממני. לילה לא שקט. לילה לא שקט וחרדה קיומית. תנסי להירדם ילדה קטנה. עוד כמה עמודים. עוד ספר לסיים השבוע. רק שזה יגיע. שייגמר כבר. שיקרה. שיבוא כבר. שיאנוס אותי. שיקרע וידרוס אותי. שיגמול אותי מהחרדה הזו. מהפחד הזה. הלילה זה יקרה. אני בטוחה. שבוע אחרון. כל יום שיעבור ידחוף את החרדה הזו לשיאה עד שאשתגע לגמרי. הלילה זה יקרה. עוד 2 דפים. מבט נוסף על הדלת. הצצה נוספת לשעה שעל הפלאפון. איילת מכניסה את רגליה מתחת לשמיכת הפוך.מכסה את כולה. שקט. הלילה זה יקרה. אני בטוחה. מבט אחרון. האזנה אחרונה.חרדה אחרונה. עצימת עיניים. לילה טוב.