סרטן הגדי

אסתי סיימה להכין את הקפה והיתה בדרך לשבת חזרה במעגל הכסאות. קפה נמס עם שתיים סוכרזית. שני שליש מים. שליש חלב. 3%.שלא תעיז לשים לה 1%. בפעם הקודמת שמזגה לה את החלב הלא נכון היא היתה צריכה לשתות משהו כעונש. היא לרגע איבדה את הריכוז ולא זכרה כמה סוכרזית שמה לב בקפה. שוב פעם מהתחלה. היא מגניבה מבט מאחוריה. קבוצת בנות יושבות במעגל וצוחקות. בנות... אסתי חייכה לעצמה. גם עשרים שנה אחרי שכולן כבר נשואות עם ילדים ועדיין, הן יישארו בנות. חזרה לקפה. להתרכז. איך שהיא אוהבת. כפית קפה של חודש רביעי. 2 סוכרזית. שני שליש. שליש.3%. כמו נוסחה מתמטית.
ה'בנות' שישבו מאחוריה במעגל כסאות מאולתר היו הבנות שלימדה באולפנה בכפר חב"ד.
אחת מהן. אחת מאותן בנות, עד לפני חודש עדיין נחשבה לאחת הבנות, כבר לא רק בת. כבר לא רק נערה שאותה לימדה לפני כעשרים שנה.היום היא לא אחרת מאשר...
"כמה זמן לוקח לך להכין קפה"? היא שומעת לחישה נוקבת באוזנה.אסתי רעדה. רעדה במובן הטוב של המילה. היא הרגישה יד צעירה מטיילת לה מתחת לחצאיתה וצובטת אותה למטה על העכוז הימני שלה בחוזקה.
"אוחחח" אסתי נאבקה בתרועות שבה."ששש...הבנות עוד יראו".
"הבנות הולכות לראות עוד הרבה יותר מזה...." חיכתה כמעה ואז, "...המורה".
וזהו. זו היתה המילה. אפשר לסמן עוד וי. אסתי התחילה להרטיב.מה שהיא עברה עם תלמידתה הצעירה לשעבר בחודש האחרון לא עוברות עשרות מורות בכמה גלגולים של חיים.
"אממ....המורה? את רטובה?" התרחקה ממנה תלמידתה הסוררת.
עופרה חזרה לשבת בכסא שלה ממש מול הכסא של אסתי והחליפה בדיחת חולין עם זו שלימינה. היא לא אהבה שקוראים לה בשמות וכינויים. הדליקה אותה המחשבה דווקא לקרוא לשפחתה החדשה 'המורה'. אולי לזכר ימים עברו.
אסתי הגיעה והגישה לה את הקפה תוך קידה קטנה ושקופה.
"שבי במקומך המורה."
אסתי בצעדים מדודים חזרה לשבת במקומה , שוקלת עם לשכל רגליים או לשבת פשוקה מול תלמידתה.רטיבותה הרבה הכריעה והיא שיכלה רגליים, נבוכה מידי מלהביט בעיני השקד החומות של תלמידתה עופרה.
היא היתה נבוכה מהפומביות המתפרצת של עופרה. בחודש האחרון היא חפרה בה בדרכים שהיא לא חשבה שאפשר. סדום ועמורה היא עשתה בחוריה. שפטים.
הבנות מסביב לא היו עדות למתח המיני שהיה באוויר. או שכן?! הן המשיכו לקשקש על חוויות מימי האולפנה ועל מה כל אחת עושה היום והחליפו כמובן תמונות של הילדים.
"המורה!." נבכה עליה לפתע עופרה. כל הבנות הסיטו את מבטן.
"הקפה הזה מגורען המורה. מילא טסטר צ'ויס אבל ג'ייקובס"?
אסתי על כל שנותיה והדומיננטיות שלה רצתה לקבור את עצמה. עופרה יכולה להיות אכזרית. היא תמיד צחקה עליה שלעופרה אין אלוהים. תרתי .היא ידעה בכל ערב חמישי ושני כמה זה נכון.
הבנות במן מעשה קסם שתקו והביטו בנעשה. המומות מחוצפתה של עופרה. בכל זאת מורה לשעבר. אבל עופרה תמיד היתה כזו. כולה קפה.
"את יודעת מה קורה כשלא מכינים לי את הקפה שאני אוהבת".
"כן תלמידתי." השיבה לה נבוכה אסתי. מרכינה את ראשה כאילו העמידו אותה בפינה. לעיני כל הכיתה. רטיבותה מאידך לא ידעה גבולות ואיימה כמו צונאמי להציף את הכיתה.
"עכשיו תזחלי לפה המורה. עד אלי." עופרה לא התביישה. היא היתה גאה מאז ומעולם במה שהיא.
אסתי , המורה לשעבר אך תלמידה חדשה בעולם החוקים החדש של עופרה צייתה ללא עוררין.אלוהים לחוד ואורגזמה לחוד. בפגישה השניה שלהן כבר לא נרתעה מחילול השם ושיננה את עשרת הדיברות של עופרה.
אסתי ירדה על בירכיה וזחלה לתדהמתן של כל בנות האולפנה עד למקום מושבה של תלמידתה עופרה.
"תורידי לי את החצאית ואת התחתונים המורה". ציוותה עליה עופרה בקול פעמונים עדין. עופרה היתה נחושה. היא שמחה לגלות שאסתי נחושה לא פחות. למרות המעמד.
אסתי חלצה ממנה את חצאיתה ואת תחתוניה. הבנות הנרגשות הקיפו את השתיים במעגל. את זה בוודאי לא אוכל לספר לבעלי.נרגשות או לא , ספלי הקפה לא נשמטו מידיהן.
עופרה פישקה את רגליה לרווחה. אנחות קלות נשמעו מכיוון עזרת הנשים.
אסתי ידעה את עונשה. היא קירבה את שפתיה לעבר הכוס הקדוש של השולטת שלה וחפרה בין השפתיים התחתונות שלה. קוברת את פניה ללא בושה.מכניסה לשון חצופה וממתינה לגאולה.
"אני רוצה שתסתכלי לי בעיניים כשאני משתינה לתוכך המורה".לחשה לה עופרה. הבנות רק הצטופפו יותר.נכנסו יותר. קברו את ראשיהן כדי שיראו יותר טוב את המנחה לאלה.
אסתי הביטה מושפלת עד עמקי נשמתה לעיניה הצלולות של עופרה והתחילה לגמוע את נקטר האלה. זאת לא היתה הפעם הראשונה. גם לא הרביעית. אסתי הקפידה לבלוע כל טיפה ולא החסירה מבט ונשימה מעיניה הבוחנות של עופרה.
אסתי סיימה רק לאחר שהבחינה בכמה טיפות סוררות על רצפת הכיתה והתמידה לבלוע ולטעום את כולן. עד הטיפה האחרונה. יסודית שכמותה.
"תודה תלמידתי".
"תשעני על הכסא המורה" חייכה אליה עופרה וקמה ממושבה. הבנות נתנו לה ולהן את מקומן.
ידיים אמיצות החלו לגעת באסתי הנוטפת.
חצאיתה השמרנית של אסתי הוסרה. תחתוניה נתלשו מפאת כבוד. אסתי נשענה על הכסא על ארבע והתחילה ליילל.
ואז זה קרה.
עופרה הבליחה בה בכוח רב את הסטראפון שלה. הסטראפון הסגול הידוע לשמצה חדר לערוותה של אסתי בכל העוצמה. עופרה היממה את אסתי בזרוע נטויה ויד חזקה על מותניה.
עופרה הצעירה המשיכה לפמפם ולדפוק את מורתה לשעבר אסתי. הבנות עזרו אומץ והגישו יד. ליטפו. מיששו. חלקן את חברותיהן.
עופרה הקפידה להתל בערוותה של אסתי בקצב מתון. אחיד. ועם זאת עמוק וחודר נבוכים.
אסתי איבדה את תחושת הזמן ולמעשה גם את תחושת המקום. פגישת מחזור כזאת היא תזכור גם בגלגול הבא. היא גנבה כבר גמירה אחת מתחת לאפה של עופרה והתכוונה לגנוב ממנה עוד אחת. מייללת, גונחת , נאנקת ובולעת את תשוקתה. סיפור חייה.שלא ייגמר. שתדפוק אותי עד עילפון. עד שיכרון. עד סיחרון.
אך עופרה לא מיהרה. כמו בשניה הראשונה גם לאחר שעה היא לא הסירה ולא החלישה מתנועתה. היא המשיכה באותו קצב לזיין את מורתה לשעבר. הערב עוד ארוך. לעופרה היו עוד כמה חשבונות לסגור עם מורתה לשעבר.היא ידעה משהו שמורתה חשבה שהצליחה להסתיר. עופרה ספרה בסתר את גמירותיה.