סרטן הגדי

אני יוצא מהקולנוע ומתקשר הביתה. השעה 23:12.
"איך היה הסרט?"
"מצויין.זוכרת את רשימת הקניות שעשיתי במטבח?"
"אממ...כן."
"תסתכלי על הדף מאחור."
קורינה הולכת לכיוון המטבח ומוצאת את הרשימה ואת הרשימה שמאחורי הרשימה.
"אוקיייייי....." נשימה חסרה.
"5 דקות" ומנתק.

אני אוהב לתת לה את זמן ההסתגלות שכל כך נחוץ לה. גם לי האמת. קשה לחיות עם קונטרול פריקית(ברמות קשות) ושתעשה את המעבר בשניה אחת לשפחה שהיא או שהיא טוענת שהיא. אם יש מישהי פה שחושבת שהיא יותר קונטרול פריקית מקורינה מוזמנת להצהיר ולהתחרות. סשן חינם למנצחות. אמ..גם למפסידות.

קורינה קוראת את רשימת דרישות ההכנה הכה מוכרות.
1.תריסים וחלונות.
2.אורות. להשאיר רק את האור של מנורת הלילה בחדר השינה.
3.מזגן על 19 מעלות. שלט בהישג יד.
4.שולחן אוכל ריק מתוכן. ארגז צעצועים פרוס עליו על שלושת מדפיו. מצית מוכנה ליד.
5.שמיכת טלאים בסלון. הסלון ריק מרהיטים וצעצועים מיותרים. שולחן הסלון בצד.
6.דלת חדר הילדים סגורה. כסא מונח מאחורי הדלת בצד הפנימי של החדר.
7.צעיף משי על העיניים. עירומה. על ארבע. משעה 23:15 הדלת פתוחה.

אני הולך ברגל מהקולנוע עד לבית. למזלי עניין של רבע שעה הליכה.עסוק בלחשוב. בדרך כלל על אותו סרט. הערב הזה אני עסוק בסשן.
השאלות כבר נשאלו מראש. מספר ימים לפני כדי לא לעורר חשד.
החומרים נקנו אך אותם חומרים נמצאים בדרך כלל בבית. ככה זה כשחיים עם אשה שאוהבת לבשל ולאפות. בדרך כלל זה או זה או זה.
אני ממשיך ללכת ומציץ בצג השעון שעל הפלאפון.יש עוד זמן. אני לא ממהר. אני מהרהר על מטרות הסשן. מה יעד הכיבוש. מה הדרך. מהם האמצעים. מהם נקודות התורפה הצפויות לאור הכרות של 6 שנים עם שפחה שתלטנית שכמוה ואיך אני מתגבר עליהם. נשאיר את האלתור לרגע האילתור. הבה נתכנן ונצפה מראש את הצפוי.
אני חושב ששולטים שנשואים לשפחותיהם הם השולטים בה' הידיעה. השולטים שלהם העבודה הכי קשה. ההתמודדות הכי קשה.
הכי קל זה להיות שולט של פעם בימי חמישי נניח. או כל ערב בשעה שמונה או עשר. באיזשהוא מקום אתה יכול להיות אחרון החנונים אבל אתה יודע שברגע המפגש המסויים מצפים ממך לגלם תפקיד מסויים.לפעמים ההתיחסות היא בהתאם. אתה יכול להיות הראשון בנאבכים. אבל ללבוש על עצמך ברגע של לפני את מסכת השולט. להוריד אותה אחרי שנפרדת מהשפחה. וירטואלית, ווקאלית או פיזית.
כמה קל לשמור על היראה והפחד כשאתה 'רחוק' מהשפחה ושומר איתה על קשר טלפוני במהלך השבוע ונפגש איתה בסופשבוע.
קשה יותר כשאתה חי איתה כל יום ויום. היא עדה לרגעים המביכים שלך. כאלה שאתה לא תמיד יוצא איתם עם ידך על העליונה. מילא אם אתה שולט שנשוי לאשה כנועה מטבעה. קשה יותר כשאתה שולט שנשוי לאשה דומיננטית וקונטרול פריקית בחייה. אשה שלא יודעת אחרת מלהיות בשליטה בכל רגע של היום.
זה אולי לא קשה לשלוט אבל קשה לשמור על גחלת הפחד והיראה.הפוסט מוקדש לשולטים הנשואים לשפחותיהם.

אני מגיע הביתה. נכנס דרך הדלת הפתוחה לרווחה. סוקר את הבית. בודק אם ההכנות בוצעו כהלכה. זוכר הערות. דברים שלא בדיוק במקום. הכסא הונח מחוץ לחדר הילדים במקום בתוכו. שולחן חדר האוכל לא היה ריק. הארגז נותר סוגר כשכל הצעצועים בפנים.
השפחה קורינה במקומה. לפחות זה. במרכז שמיכת טלאים ישנה. שמיכת הטלאים הקבועה שלנו. על ארבע. עירומה. כיסוי עיניים לראשה.
עוד הערה. המזגן כבוי.
מדליק את המזגן ושומע ממנה אנחת 'שיט' קטנה.
פותח את ארגז הצעצועים.
מדליק את האור במטבח.

"ערב טוב שפחה".
"ערב טוב אדוני".

ניגש אליה ומקיף אותה מכל עבר. זוכר את השאלות החשובות שאני רוצה לשאול אותה. את האחראיות. את הזהירות. את נקודות התורפה.עומד מולה. דורך על ידיה. אנחה המומה נשמעת למטה.

"הערב שפחה אנחנו מכינים עוגה."