סרטן הגדי

Aion - לא חסרה כאן חולייה (אחת לפחות)?
מה לגבי הדרך?

אותה יצירה בדיוק.
לא משנה אם הגיעה מעצמה? מבפנים? פשוט נשפכה ככה מולך על הדף.

או שהגיעה מ"הכרח"? מתבנית? מ"מתכון"?

סתם שאלות...אבל נראה לי שנשאר חלוקים (:

חניבעל - שאלה רטורית?

אם הבנתי למה אתה מתכוון, אז גם הרעיון עצמו מגיע מעצם הכתיבה.
הרגל הכתיבה הופכת אותנו לפורים יותר ויותר.

Episode​(לא בעסק) - עזרת המון,
עדיין מרגישה שלפעמים זה פורץ החוצה ולפעמים זה פשוט לא בא.
תודה (:

חניבעל - תרגול=הרגל.

מה תודה??? תמצצי.

נו...

בלוסום​(לא בעסק)​{ע} - עצות מהמאסטר בכתיבה... לייק אחד ענק... }{

חניבעל - שששש.....תקבלי בעיטה חתולה.
לא אוהב הגדרות.
היום כל פליץ וילדון עתיר חצ'קונים והורמונים יכול לקרוא לעצמו מאסטר SD , TP או כמובן...

בלוסום​(לא בעסק)​{ע} - בעיטה? בלעם עשית ממני?... באתי לברך יצאתי מקללת?...

לגבי הר"תים, עברי דבר עברית... (= קצת מאוחר מדי בשביל סחבק להבין קושיות נשגבות בשעות טרופות אלה...D=

aka BODYGUARD - צודק.

ותודה על הברכה המדהימה בשירשור יום ההולדת...

:)

חניבעל - אם כבר מדברים על השראה.
תודה לכם!!

*מנגינה*​{התווים שלו} - חסר לנו מורה להבעה
היית רוצה?
אם תמשיך ככה נשקול גם לשריין אותך ל- לשון.
:)
***נכתב בשעות היפות של המוזה שכנראה יש יוצרים שאצלם היא פורחת.

חניבעל - אני טוב בהנדסה.

יודע להטמין דברים.

זוכרת איך הטמנתי לך את הפלאפון. אווופס.... :)

ימה​(נשלטת) - יקירי,

זה נקא כתיבת רצף וזה תרגיל ידוע בסדנאות כתיבה יוצרת.

חניבעל - מאחר ולא הלכתי מימיי לסדנאות כתיבה אני הרי מניח שאת צודקת.
אז איך אמרת שקוראים לזה?? כתיבת רצף? שיהיה.

קובלט - מסכימה עם האמירה כאן ולוקחת אותה בכלל לעשייה.
זה נכון שיש חשיבות במחשבה, בתכנון, בבניית אסטרטגיה ובדיבורים.
אבל הדבר היחיד שמניע עשייה הוא עשייה. גם אם הדרך לא תמיד ברורה, גם אם יש עוד תהיות ושאלות - רק עשייה מובילה לעשייה ורק משם ניתן להתמקד ולזקק את הכיוון הנכון.

חניבעל - אם הייתי יודע מראש הייתי מבקש ממך לכתוב את הפוסט במקומי. :)
יופי. מצאתי לעצמי סופר צללים.

קובלט - היית שואל קודם :-)
נפלא! אפשר לדעת מי כותב הצללים הזה? אולי יעדכן לי גם את הבלוג לפעמים...

חניבעל - אולי נעשה החלפות לשבוע?

קובלט - אתה תכתוב לי ואני אכתוב לך?
סגרנו
אני מתחילה - על מה הפוסט הבא?
:-)

חניבעל - הפוסט הבא על על הסשן של שישי בדיווה ואחד אחריו הוא פוסט על פוליגרף.

קובלט - :-)
גדול עליי, חזרתי בי...

יולי Yuli​(לא בעסק)​{טדי} - אתה יודע, אני לא חושבת שזה אותו הדבר.
לשבת ולחכות למוזה לא עובד. לשבת ולחכות לה רק מרחיק אותה עוד יותר, אולי לכולם, אולי לחלקנו. כן, צריך להביא אותה - אם על ידי כפיה של הכתיבה או כל דבר אחר שעושה את זה בשבילך.

אבל יש את התחושה הזו. נו, באמת, אל תגיד שזה לא קורה לך. יש את הרגעים האלה שאתה פשוט חייב לכתוב. שהאצבעות שלך בוערות. שאתה לא יכול לעשות משהו אחר. ואם תתגבר על זה, בעוד שעה לא תזכור את השורה המושלמת הזו. ואתה יודע שהכתיבה שלך בזמן שיש לך את התחושה הזו היא לא אותה הכתיבה כשאתה סתם כותב. מה, לא?

אתה צודק, תרגול מביא את זה. אבל אל תגיד לי שאין מוזה. אתה יכול להגיד שזה דבילי סתם לחכות לה באפס מעשה, אתה יכול להגיד שיש דרכים לזרז אותה ושיש דרכים לשפר אותה. אבל אתה לא יכול להגיד לי שהיא לא קיימת, כי אני הרגשתי אותה, לא כמו שאנשים "מרגישים" שיש אלוהים בכח הדמיון שלהם, אלא כמו שהרגשתי בחילה, כמו שהרגשתי כאב, כמו שהרגשתי ליטוף, כמו שהרגשתי חום וקור. אל תקרא לזה מוזה, מצידי. תקרא לזה דחף. תקרא לזה השראה. תקרא לזה זרובבלה אם בא לך. אבל מה זה השטויות האלה, לא קיים? תכף גם תגיד שאין פיית שיניים. כופר.

Aion - איימן.

חניבעל - כשאנשים טוענים שבגלל שאין להם מוזה הם לא יכולים לכתוב-את הטענה המופרכת הזאת אני שולל.
כמו לכל אמן או יזם באשר הוא, יש את הרגע הזה שהנורה מעל לראש נדלקת כמו בקומיקס וקופץ רעיון חדש ולמלהיב ליצירה. כתיבה, פיסול או אוריגמי מצידי.
ואז האמן/יזם רץ ומתחיל בשלבים להפיכת הרעיון למציאות קיימת. זאת עדיין לא המוזה שאני מדבר עליה.

choose life​(נשלטת) - יולי,
אני איתך.
}{

Bent - חרא בלבן, אותי התרגילים האילו רק מקפיאים