לפני 15 שנים. יום ראשון, 29 במאי 2011 בשעה 16:32
קורינה: נראה לך שאני מתפדחת פה לבד? שתתפדח יחד איתי.
הפיזיותראפיסט נכנס לחדר ומפזר את הפרגוד לצורך פרטיות.
נדב: שלום XXX מה שלומך?
קורינה: מצויין. יותר טוב.
נדב: עשית את התרגילים?
קורינה: למען האמת בסופשבוע האחרון קצת זנחתי את התרגילים.
נדב: תעלי על המיטה ותשכבי על צד שמאל.
קורינה עולה על המיטה ונשכבת על צד שמאל. מתחילה להוריד את המכנס והתחתון.
נדב: מה השטפי דם האלה?
קורינה: אני אשה מוכה.
אני צוחק מאחורה.
נדב: מה??
קורינה: אבל בהסכמה.
חניבעל: שוב פעם הומור מעברי גבול?
קורינה: אבל אמרתי בהסכמה.
חניבעל: אנחנו בדסמים.
נדב: מה?
חניבעל: בדסמים.
נדב: בדסמ?
חניבעל: כן. אתה יודע מה זה?
נדב: כן.
נדב מניח על קורינה מגבת חמה, מחבר אלקטרודות ויוצא משם כשהוא מכוון את הטיימר לעשר דקות.
אנחנו צוחקים.
חניבעל: הוא הלך להתקשר למשטרה.
נדב, מאחורי הפרגוד: למען האמת, אני מחוייב לדווח על אלימות במשפחה.
קורינה: אבל זה בהסכמה!! (מבוהלת משהו)אויש, הוא באמת הלך להתקשר למשטרה.
חניבעל : אני כבר רואה איך אני מבלה את הלילה במעצר.
קורינה צוחקת.
נדב (מאחורי הפרגוד) : לא למשטרה, לעובדת סוציאלית.
שנינו שוב צוחקים.
אחרי עשר דקות נדב חוזר. מסיר את המגבת. מתחיל לעסות את המקום. רואה את כל הסימנים מהסשן אצל דיווה.
נדב: מה, עד כדי כך? ממה זה?
חניבעל: כל מיני. בעיקר ידיים. שוטים. חגורות. קיינים.
נדב: הסימן הזה פה מחגורה?
חניבעל: לא. זה מידיים.
נדב ממשיך לעסות לקורינה את הירך ומתעכב על הנקודות שכאבו לה.
קורינה: אחחח זה כואב !
נדב: בסדר, הבנו, כואב לך (בטון אדוני משהו תוך כדי זריקת מבט בחניבעל.
חניבעל: למדת אהה?
קורינה מסתובבת אל נדב: אמנם אני נהנית מכאב אבל...לא כזה ולא עכשיו.
בשלב מאוחר יותר אני מסביר לו על חצי רגל על בדסמ. על SSC , מילות בטחון וכל השאר.
בסוף הטיפול קורינה מסתדרת ויורדת מן המיטה.
קורינה: לקבוע עוד תור לשבוע הבא?
נדב: כן. אבל תעבדו על התרגילים בבית.
חניבעל: אל תדאג. לתור הבא היא תגיע מצויידת.