סרטן הגדי

כבר דברנו על זה בעבר ב"אובייקטיפיקציה".
כנראה שכל עוד אנחנו יחד נמשיך לדבר על זה. לדראון.
עשינו את הבחירות שלנו. לכאן או לכאן.
בזמן שאחרים רואים את ההורות כעול , אנחנו בראש אחד רואים את ההורות שלנו כשליחות.
עשינו, עושים ונעשה את המיטב שאנחנו יכולים בשבילם.
אך בזמן שהשקענו את כל כולנו בשבילם, זנחנו בדרך את עצמנו.
שכחנו את מה שהיינו.
בהתחלה.
בפתיחת המצלמה הראשונה.
אי שם מאחורי השיחים בפגישה הראשונה בפארק רעננה.
מאוחר יותר בלילה אצלך ביחידת הדיור כשמאחורי הקיר אמך המזועזעת מהקולות.
מידי פעם יוצא לנו להבליח למסיבות ולהזכיר נשכחות.
אלה לא האלמנטים. הציוד. האביזרים.
זה אפילו לא ערכת החשמל החדשה.
זה החשמל בעצמו שהיה שם.
ריתק את הסובבים.
כישף את הטריים.
ריגש את המכירים.
רק שם יוצא לנו להיות נטולי מחוייבויות ושגרות.
רק שם יוצא לנו להיות מי שאנחנו באמת.
לפני הכל.
בבראשית.
עוד בזמנים של המועדון ההוא ביפו.
וטיולי הסאדו עם עוד זוג זוגאיים לסיני.
אורגיות שליטה עם אנשים מדהימים שנשכחו.
בבראשית.
היינו אדון ושפחה.
אדון שנישא לשפחתו.
הכרנו כזוג בסדמים.
הסקס הראשון בלילה הראשון היה בכלל סשן.
זאת השגרה שהפכה אותנו לואנילים.
האמהות חטפה אותך למחוזותיה.
האבהות הדחיקה גם היא את אדונותי.
מידי פעם כשהאמהות והאבהות היו יוצאים לפגרה, אז היינו נזכרים איפה התחלנו.
ובחשמל שיצרנו מסביב.
לא יכולנו לתת את ה-100% בכל דבר בחיים.
אז בחרנו בהורות.
וזנחנו אותנו.
ואת.
הכלבה המושלמת שהיית.
הנרצעת. האולטימטיבית. הטוטאלית.
הפכת לאט לאט.
לבת אדם.
ליצור אנושי.
אני תוהה ביני לבין עצמי מה היתה האבן הראשונה בקבר של אותה כלבה.
האם זאת טבעת הנישואין?
ההצעה עצמה?
האם זה אותו סימן פלוס בבדיקת ההריון?
כמה כיף זה לחיות במערכת יחסים כזאת.
כזאת של פעם בשבוע במקרה הטוב.
שהסשנים הם כמו יציאה לנשף תחפושות.
בד"כ אתה בוחר להתחפש לאלטר אגו שלך.
האם באמת תוכל לשלוט על החברה הכי טובה שהיתה ותהיה לך?
על אשת סודך. הכומר. התליין.
על זאת שראתה אותך במצבים הכי פגיעים שלך.
הרימה אותך למקומות שלא ידעת שתגיע.
האם זה כמו אצל הסוויצ'רים?
כמו ששר פעם שלמה ארצי.
"פעם תורי לאהוב ופעם תורך".
אך בחרתי ביודעין. ללא כוונה.
האם יכולתי לדעת את אשר יקרה?
נתתי לכלבה להרים את הראש.
לצאת מהמלונה.
להתקרב.
לבדוק גבולות.
להתרומם.
לראשונה על שתי רגליה.
להתמרד.
במקום להעניש מה שעשיתי בעוכריי זה להאניש.
אבל.
אבל יש משהו בתאריך הזה שכל פעם מעיר אותי מחדש.
מראה לי את כברת דרכי.
ומה שיש עלי עוד לעשות.
ואם לאחרונה זה נראה שהאנשתי יותר מידי...
הפעם אני מתכוון להעניש.
לתת לך להמשיך לישון,
ולקום בשבת בבוקר.


פורסם במקור ב-19/7