סרטן הגדי

זה חסר לי. החיות שלהם. התרוצצויות. הריצות בבית. הריבים בינהם. ההתלהבות מיום טוב בגן. מצבי הרוח הנהדרים שלהם. לפעמים גם הרעים. את זה שאני יכול לנחם אותם כשצריך. וגם להעמיד אותם במקומם כשצריך. אבל אני לא שם.
לראות אותם אוכלים ביחד ארוחת ערב ומציקים אחד לשני. לשמוע אותו קורא לי כי אחותו הקטנה מציקה לו אבל רגע אחרי זה להזהיר אותה שלא לגעת כי זה חשמל. לסבול אותה ולדאוג לה.
לקחת אותם לגן. לקחת אותם מהגן. להיות שם לפעמים במסיבות הקטנות האולי לא משמעותיות לנו אבל כל כך חשובות שלהם. לשמוע אותם כשהם מספרים לך דברים חדשים שהם שמעו עליו מאחרים או גילו בעצמם. על החברים החדשים שלהם. על מי מציק להם. לשמוע את זה מהם. לא מאמא.
לראות אותם משחקים ביחד בחדר המשחקים שלהם. לראות אותם משחקים גם לחוד. כל אחד לעצמו. לראות אותם גם רובצים עם קרטיב מול הטלוויזיה. לראות אותו משתלט לבד על המחשב. לראות אותו סוחב כיסא מפינת האוכל כדי שאחותו תוכל גם לראות. אבל אני לא שם.
להיות איתם שם בפרוייקט שינה. לקלח אותם ולעשות איתם שטויות. חיקויים של כוכבי ערוץ הופ שהם מכירים. חידוני חיות. חידות על אנשים שמוכרים להם. למי יש קרחת והוא מבולבל.
להקפיד איתם על השיניים בערב. לנגב. למרות שהם יודעים לבד. להסתכל עליהם כשהם יודעים כבר בעצמם שאת הבגדים המלוכלכים שהם לבשו לשים בסל הכביסה. להיות שם כשהם מסדרים לבד את חדר המשחקים. להקריא להם סיפור. להשכיב אותם לישון. לשמוע עוד שעה אחר כך את ה- "אבא אני צמא / משעמם לי/ לא עייף / עוד סיפור/ עוד לשתות. "
אבל אני לא שם.
למצוא זמן ללכת איתם לספריה. סתם להסתובב בגן המשחקים הקרוב. לקפוץ לחנות המשחקים הקרובה לראות אם כבר הגיעה העונה החדשה של ה'גורמיטי'. לעשות איתם אומנות בבית. יצירות מכלום. לקשקש. לצבוע בכל חומר שקיים. לפסל. ללכלך. לדאוג שכולנו גם מנקים אחרי זה. אבל אני לא שם.
אני רואה אותם ביום שישי בצהריים. זה קצת מתעתע אבל הוא נראה יותר גדול. והיא נראית יותר ורבלית ממקודם. כאילו פספסתי משהו. זה מוזר לי. חדש לי. לפעמים הוא מעיף לי מבט של 'מה אתה עושה פה'? והיא מביאה לי חיבוק כאילו חזרתי מחודש מילואים.
יום העבודה שלי מתחיל לפני שהם מתעוררים ומסתיים אחרי שהם כבר הולכים לישון. אני מגיע מאוחר הביתה. לפעמים גם האשה כבר ישנה. נכנס בשקט לחדר שלהם. מסתכל עליהם. מנסה לנחש איך עבר עליהם היום. על מה הם חולמים. אם הם מתגעגעים אלי. מלטף אותם. חלילה שלא יתעוררו. ואולי בכל זאת להעיר. מנשק אותם נשיקה קטנה על המצח. עוד אחת על הלחי. עוד אחת על הרגליים שלהם. לא בטוח איזו תחושה מתערבלת לי בפנים. לוחש להם באוזן שאני אוהב אותם. לא מבין איך אבל איכשהוא מרגיש שהם שומעים. מבינים. משיבים לי חזרה.
בימים הראשונים זה עוד לא עוכל כהלכה. עד שאשתי באחת היציאות המדוייקות שלה זרקה את הפצצה ואת האסימון.
'אתה כמו אבא גרוש. רואה אותם רק סופי שבוע.'.
בהחלט בימים הראשונים זה עוד לא עוכל. בימים לאחר הפצצה זה עוכל וחצי. אתה קובע פגישה עם הבוס ואתה מצהיר בפניו על השעות החדשות שלך. אלה שמתחשבות בו אבל גם מתחשבות בך. ובעיקר בהם. גם מתחשבות בה.
אתה מקווה שהוא יבין. שהם הדלק שלך. המשמעות שלך. הסיבה לשעות המטורפות שלך. היעד כשאתה מביא את השכר שאתה מביא. כי אתה לא אבא מפרנס. אתה הרבה יותר מזה. אתה אבא מעורב. אתה אבא שמכיר אותם. יודע את ההעדפות שלהם. אילו תוכניות הם אוהבים לראות בטלוויזיה. במה הם אוהבים לשחק. מה הם אוהבים לאכול. מתי הם צריכים את שעת הזומבי שלהם. איך קוראים לחברים שלהם. מי זו הגננת. ובעיקר... בעיקר...
מי זה קירח והוא מבולבל.

פורסם במקור ב-16/7