סרטן הגדי

בלוג זה נכתב בהשראת פוסט על אמונה שנכתב ע"י אחת מידידותיי פה.



גדלתי בבית אפיקורסי מושלם. אכלנו מידי פעם בשר לבן אבל בלי לעשות מזה עניין מסוים.
גדלתי בבית ללא מסורת ומנהגים. סדר כהלכתו עשיתי רק בשנות העשרים שלי. ראש השנה כהלכתו עשיתי רק אחרי שהתחתנתי. ולגבי כיפור אני לא חושב שאי פעם צמתי.
לעיתים רחוקות כשעלה נושא השיחה עם אבא שלי הניצול שואה הוא שלף את הקלף המנצח: אז איפה היה אלוהים כשנרצחו מיליון וחצי ילדים. והאמת, עד היום אין לי תשובה לזה. כנראה גם לא תהיה. איך אפשר בכלל לענות על כזאת שאלה?!

רק אחרי שאתה יוצא מהבית אי שם בסביבות העשרים שלך אתה מתחיל לגבש דעה משל עצמך.
רק אחרי שאתה אוסף חוויות, מכיר אנשים, נחשף לדעות ומגזרים שונים משלך אתה באמת יכול להתחיל להבין.

אי אפשר באמת לקחת את אמונתם של כ-14 מיליון יהודים ולהגיד שכולם אבל כולם טועים.
ויותר מכך.
אי אפשר לקחת את אמונתם של כ-1.5 מיליארד מוסלמים ולהגיד שהם טועים.
כמו כן אי אפשר לקחת את אמונתם של מיליארד נוצרים (שמן הסתם גם הם מאמינים בקיומו של אלוהים) ולהגיד שהם טועים.
אי אפשר להתייחס בביטול לאמונתם של שליש מאוכלוסיית העולם. האם כולם טועים?
ואני לא מתייחס לאלה שמאמינים בפסלים, כבשים, פרות, חתולים או לשמש בעצמה.

לפעמים אנחנו מתייחסים לעצם קיומו המוחשי של אלוהים במקום להתייחס ולהאמין בעצם האמונה.
בעצם הכוח שיש באמונה.
באלף אלפי הבדלות כשם שיש את ההיפוכונדרים שתמיד חולים מאחר והם באמת מאמינים בזה, כך קיומו של הכוח העליון ההוא שנוצר וממשיך להתקיים רק בזכות אמונתם של מאמיניו.
האמונה עצמה היא זו שיוצרת אותו.
העיסוק בצורתו או בנפלאותיו אינה קשורה כלל לאמונה. אני אומר את זה ובאותה שורה מאמין בתאוריית המפץ הגדול, בדרווין ובזה שהעולם לא נוצר באמת לפני כ-6000 שנה.

אני לא בוחר להאמין באלוהים כמו שאני לא בוחר להאמין באללה. שניהם מייצגים כח עליון מסוים.
אני כלל לא מתייחס לזה.
אני בוחר להאמין בעצם האמונה עצמה.
בזה שיש משהו יותר גדול ממני. ומכולם בעצם.
אני לא באמת מאמין שיש מישהו ששומע את תפילותינו אבל אני מאמין שאם אאמין מספיק, יש סיכוי טוב יותר שהמשאלה שלי תתגשם מאשר לבחור בלא להאמין בכלל. גם פה גישה חיובית תופסת.

העניין הוא שאנשים חסרי אמונה הם כמו כלים ריקים. והטבע אינו יכול לשאת ואקום. בעיקר ואקום רוחני. ולכן אנשים חסרי אמונה הם פגיעים יותר להשתלטות של כוחות גדולים מהם על חייהם.
כוחות כגון: עצבות, דכאון, עצלות וכיו"ב.

אני בכלל לא רואה איך זה קשור לדת בכלל. אמונה ודת הם שני דברים שונים אחד מהשני. ואינם קשורים בהכרח אחד לשני. אני לא רואה את עצמי מפסיק לרגע אחד להיות חילוני. ואגב, לפני כשלוש שעות אכלתי סנדוויץ שינקן עם רוטב דיזון ועלי חסה. החרא הזה פשוט מעולה. אני לא רואה את עצמי צם. שומר שבת חלילה. לא ללכת לים בקיץ בשבת? או למנגל??

אני כן רואה את עצמי מאמין.
מאמין בכל זאת בכח עליון גדול יותר ממני ומכל האנושות. רק שאנחנו קראנו לו אלוהים והם קראו לו אללה. זה אותו כח עליון בסופו של דבר.
ואני כן בוחר להאמין באמונה.
באמונה שאם אאמין שיהיה טוב אז ראבאק יהיה טוב.
אם אאמין שהכל חרא והמצב על הפנים- ובכן...זה כנראה מה שאני אקבל.
והאמונה הכי גדולה שיכולה להיות היא האמונה הכי קטנה שיש.
האמונה הפשוטה. הבסיסית.
האמון שלנו בעצמנו.
האמון שלי בעצמי.

אמן.




נ.ב
וכל הזין שהחברים שאנחנו עושים איתם על האש מחר שומרים כשרות. רצינו להביא קוטלטים.