סרטן הגדי

פרק 2


החורף מתקרב. לא בגלל שאוקטובר. אתה מרגיש את זה באוויר. רוח קרה שמתגנבת לה באוויר החם והיבש. אתה פשוט מרגיש את זה. אחד החזאים הבטיח שחורף 1995 יהיה גשום מהרגיל השנה. כמו בכל שנה.

בנימין הביט מבעד לזגוגית המאובקת של מכונית הסובארו הישנה שלו. הוא הביט כאילו ממתין למישהו או משהו מיוחד. למעלה לעבר שמיים לא החלטיים של ארבע לפנות בוקר. יושב במכוניתו ומחכה. כמו מחכה שהגשם יפסיק להמטיר מעליו כך שיוכל לצאת ולעשות את הדבר שלשמו הגיע. אבל הגשם יגיע רק עוד כמה שבועות.

צעירים חארות. בנימין מפטיר קללה ברוסית ומתגבש בתוך המעיל העור החום המרופט שלו. מעיל שליווה אותו שנים וחיכה לו כל אותו זמן שישב בכלא. למצוא אותו זה היה כמעט כמו להיפגש עם חבר ותיק שלא ראית עשרות שנים. המעיל לעולם לא אכזב. בנימין אהב להתכרבל בו. גם בלילות לא קרים. במובן מסויים המעיל היה בשבילו לחזור הביתה.

לא יכלו למצוא לעצמם מקום אחר. צעירים חארות. בנימין נוטר ומפנה מבט מזמין לתיק צד עם סמל של מפלגה שכבר לא קיימת. עכשיו או אחר כך. עוד כמה זמן הם יישארו שם? מכל המקומות קיבינימט דווקא במקום שלי?! כריך מגושם ובו נקניק קבנוס חיכה לו בתיק. עכשיו או אחר כך. לאכול את זה עכשיו או לחכות שאגיע לשם. בנימין שוב פזל לחלון בציפייה. כבר אחרי ארבע. הוא לחש לעצמו ולהם את אותה קללה.

אתה שם עם אותם הדברים הישנים שמלווים אותך שנים. מה אתה בעצם בלעדיהם? מעיל ישן מעור, כובע מצחייה של חברת מזון גדולה, זוג אחד בלבד של נעליים שנועדו כמעט לכל דבר. הם אף פעם לא שפטו אותך. לא אמרו לך מה לעשות ואיך צריך להיות. הם התאימו לך. איך החזקת מעמד כל כך הרבה זמן בלעדיהם? מה היית לפני? מה נשאר ממך אחרי?

מבט עגום ונצחי משתקף מולו בזגוגית המאובקת של הסובארו השרדנית. חצי כריך כבר מאחוריו. החצי השני נקבר אי שם בתיק הצד ללא שום גינוני היגיינה. זה יכול לקחת עוד הרבה זמן קיבינימט. אולי אלך למקום אחר? מה פתאום?! כבר התרגלת. ישנה גומחה מיוחדת בחול שנועדה בדיוק לתיק שלך. ישנו זיז בגובה מסויים בעץ הדקל שנועד בדיוק למעיל שלך. ישנו שיפול קרקע שנועד בדיוק לזקן שהפכת ולכרס שהבאת איתך משם. עוד קצת. רק עוד קצת.

בהליכה מגושמת וכבדה בנימין מצדד לכיוון פינת החמד האהובה עליו. סתם פינה קטנה וזנוחה. לפעמים זה היה נדמה שהיא נבראה במיוחד בשבילו. אולי גם בצלמו. החארות כבר לא היו שם. מזל שהביא עימו תמיד שקיות זבל. בנימין לא אוהב שמטנפים את פינת החמד האהובה עליו. לפעמים זה קונדום או מזרק או בקבוק שעשו בו ניסויים. לפעמים זה גרעינים ובנימין מקלל דקות ארוכות את המפזר או המפזרת.לפעמים זה בגדים שמישהו שכח בטעות או בכוונה. צעירים חארות.

זה תמיד יותר מזה אתה יודע. זה אף פעם לא היה פחות. אולי פעם לפני המון שנים. לא רק בגדים ומזרקים שכחו שם. לפעמים נשכחו שם נעורים. לפעמים נשכחה שם אהבה או רק תשוקה חפה מרגשות. לפעמים נשכחים שם צלילות הדעת ומוסריות. מצפון וחמלה הולכים שם לאיבוד. אבל ברב הפעמים, כן, ברב הפעמים נשכחת שם תמימות.

עוד כמה דקות ויהיה לבד עם עצמו. כמו תמיד. כמו מאז ומעולם בעצם. אולי לא כל אחד נועד להיות בזוגיות. כנראה שלא. בנימין יושב בגומחה שלו. תולה את המעיל על זיז נמוך בדקל ומניח את התיק לידו בתוך גומחה קטנה באדמה.

הוא מוציא מהתיק עוד חבר ותיק ונאמן שלעולם לא אכזב. בנימין מרכיב את חכת הדיג הפרימיטיבית שלו עוד מימי הדיג שלו עם הבנים. האם זה באמת משנה? בנימין מניף את החכה לעבר הים. אין חוט. אין קרסול. אין פיתיון. אין אפילו רולר.

שקט. מה אתה עושה שם זקן? זה אתה או מישהו אחר? למי אתה מקשיב שם? שקט. דממה. רק אתה ומה שנשאר ממך. את השאר אתה בעצמך לקחת. הגעת לגיל שכבר הפסקת להאשים את כולם. רק אתה אשם. שקט. למי אתה באמת מקשיב? הים שקט. האוויר יבש וחם. אפילו הציפורים לא מגיעות לפה. אין גלים כי אין רוח. אפילו את העצים ואת העלים אתה לא שומע. שקט. לא זבובים. אפילו לא יתושים. רק אתה ופעימות הלב המאיטות שלך.
בנימין מביט לעבר הים. אין בו עניין מיוחד ועם זאת הוא מוצא שם נחמה מסויימת. הוא לא יודע לפענח אותה. הים לא שופט אותו. הים מקבל אותו כפי שהוא. הים לא מאשים אותו. הים לא דוחה אותו.

זאת לא סתם סמליות זקן מקומט שכמוך נכון? לא לחינם מצאת את השקט שלך דווקא פה. רק פה , בים המקולל הזה אתה יכול למצוא שקט. פה לא יכולים להציק לך. אף אחד לא ימצא אותך פה כי אף אחד לא יחפש. על מה אתה חושב כשאתה רואה את הקצה השני של הים? הים הזה הוא סגור בשבילך זקן אומלל. תן לי ללכת. מה אתה עושה פה בכלל? איך מצאת את המקום הזה?

בנימין מניח את החכה הפשוטה בצד ולוקח עוד כריך עבה מתיק הצד שלו. הוא כמעט לא צריך להסתכל. הוא בולס בתאבון לא מוסבר ובגסות שרק בדידות כזאת יכולה להסביר. אוכל ומסתכל לשם. נקודה ריקה בקצה השני הקרוב של הים.

רק פה מצאת מנוחה. פה באמת לא יכולים להציק לך. לקרוא לך בשמות. 'רוצח ילדים' הוא המוכר והמצוי בפי כולם. פה לא יכולים לזרוק עליך דברים. להעליב , לדחוף. פה אתה לא סובל ממעשי קונדס מרושעים. אתה שם אבל לא באמת שם. האם אתה חי? האם אתה קורא לעצמך חי? למה פשוט לא תעשה את זה ודי? בהחלט תשמח כמה אנשים מסביבך. הרבה כך נראה. אתה לא זוכר מתי בפעם האחרונה דברת עם מישהו. אז פשוט הפסקת לנסות. הפסקת לדבר. למה באמת שלא תעשה את זה. למה שלא תפטור אותנו מהעול הזה. לפטור אותם. לפטור אותך. זקן מיותר. אין לך אומץ זקן עלוב. פשוט אין לך אומץ. אין לך אומץ? האם זה זה?

באותה נקודה מרוחקת בה בהה בנימין בקצה השני של הים. קצה החוף השני. בפינת חמד אולי דומה לשלו חש בנימין שיש לו עוד משהו לעשות בגלגול הזה בטרם יעזוב אותו. משהו לא ברור. לתת. להשלים. להחזיר. אתה בהחלט החזרת את חובך לחברה אך האם החזרת את חובך לעצמך? גם בכלא לא אוהבים אנשים כמוך כך שהבדידות הופכת לחבר הדמיוני שאתה מדבר איתו. מתייעץ איתו. הולך איתו לדוג במים הדוממים של הים. כמה סמלי הלא כן?
זה לא באמת שאתה מצפה לתפוס שם איזשהוא דג או כל צורת חיים אחרת. מה אתה מנסה לעשות בעצם? זקן טיפש. לאט לאט אתה מאמין במה שכולם מאמינים. זה תמיד היה שם. עם הזמן זה קיבל את החותמת שלו. התחלת להאמין בזה בעצמך. אם תאמין בזה מספיק זה בהחלט הופך לחלק ממך.

הדיג נחשב לציד השקט. להבדיל מצורות ציד אחרות פה אתה לא באמת רואה את הקורבן- עד לרגע שהוא נתפס. אז מה אתה צד פה זקן? בטח שלא דגים. מה אתה מנסה בכל זאת לצוד פה? בהחלט מצאת חלקת ארץ כדי לדוג או איך שלא תקרא לזה. פה לא יריבו איתך דייגים אחרים על פינות או על חלקות. פה באמת הכל שלך. כמה סמלי הלא כן? רק זקן מטורף כמוך יכול לדוג בים המוות.