אתה חייב להישאר על הרכבת הזו.
פשוט חייב.
אם החיים הם באמת רכבת הרים אסור לך לרדת ממנה.
אסור לך גם לתת לאחרים להוריד אותך ממנה.
להוריד אתכם.
וגם אם אתה מוצא את עצמך למטה,
חזור חזרה אליה.
אתה חייב להישאר חדור. להישאר עירני. להישאר חד.
להישאר רעב.
להישאר למטה בטוח שלא.
לחכות בתור זה משעמם.
להסתובב שם בין המתקנים האחרים זה לא בשבילך.
להסתכל על הדוהרים האחרים זה פאטתי.
אתה אוהב את זה.
זה מה שעושה לך הכי טוב.
זה מה שעושה לכם הכי טוב.
ואם רכבת ההרים הזו כבר משעממת אותך,
הסיבובים כבר לא מהירים כמו פעם.
הירידות לא תלולות.
המהירות לא מרתיעה כבעבר.
העליה למעלה אפילו לא מדגדגת לך.
אז פשוט תעבור לרכבת הרים גדולה יותר.
גבוהה יותר.
מהירה יותר.
מסעירה יותר.
כזאת שתשאיר אותך שם.
תשאיר אותך נרגש.
תשאיר אותך נלהב.
תשאיר אותך רעב.
ואני יודע שזה מה שעבר לכם בראש,
אבל אני לא שם את השיר המזדיין הזה.
לפני 13 שנים. 12 בנובמבר 2011 בשעה 7:32