היא מתקרבת לאט לאט אליו. עומדת בסמוך לסולם כאשר הפועל יושב בדיוק כשמחלצותיו בדיוק מול הפנים שלה.
הוא מוציא את הזרנוק שלו החוצה. היא נבהלת. חתיכת נחש עבה וארוך ארוך מאד. היא מביטה עליו כאחוזת הלם. לא יכולה להגיב. לא יכולה לזוז. לא יכולה לעשות כלום. כאילו מישהו הדביק את תנועותיה ואת תגובותיה.
חוץ מאשר את הרטיבות המתפשטת שלה. זו שכבר אפשר לראות על דש הטייטץ הלבן שלה.
"כולכן אותו דבר. שרמוטות."
הוא שולח יד לעבר שיערה ומוחץ בידו הגדולה כאילו מהדק זר של פרחים שלא יתפזר.
"זין אחד גדול ואתן שוכחות מהכל".
נשימתה נעתקת. משיכת השיער והדיבור המעליב מחרמן אותה אף יותר. יותר ממה שחשבה. הרבה יותר מאלה שפנטזה עליהם. את זה בני מהכיתה לא יודע לעשות לה.
"מה זה?"
"זין..."
"ואיפה כלבה יהודיה כמוך רוצה אותו?"
"בכל מקום?" היא שואלת במתיקות כמצפה לקבל תשובה אם ענתה נכונה.
הוא צוחק בקול גדול ועם היד המשוחררת סוטר לה על פרצופה. היד שמחזיקה בדרך כלל את הפטיש חמש קילו.
אם לא היד המקבעת את שיערה היא הייתה עפה הצידה מעוצמת הסטירה.
הוא מחכך את הזין החצילי שלו על פניה. היא נותרה בהלם. הלחי שלה נפוחה. אדומה. לפחות מסתירה את מבוכתה.
"פה גדול י'שרמוטה!".
הוא לא מחכה שניה מיותרת. הפועל בועל את הפה של הנערה שם למטה. יד אחת מרתקת את השיער והיד השנייה מתחת ללסת. היא מנסה להדוף אותו ברגליו אך לא יכולה. הזין גדול מידי. זה כבר לפני האורך אבל העובי בקושי נכנס.
ניסיון נוסף. הפועל מכניס בכוח את הזין שלו לפה של הנערה. הכיפה נכנסה אבל בקושי רב. הוא מחלץ יד אחת ונותן לה מכה בעורף. זעקתה נבלעת כשהוא מצליח להכניס סוף סוף את הזין פנימה. עיניה פעורות לרווחה. השפתיים מתוחות עד לקצה היכולת. זין באורך של נחש צריך כנראה גם שפתיים עם גמישות של נחש.
הוא מכניס עוד ועוד לתוך הפה שלה.
היא מתחילה להכות אותו ברגליו ובבטנו. היא לא יכולה לנשום. היא כן. אבל בעצם לא. לרגע אחד היא הייתה רוצה למצוא אולי יד נוספת שתשחרר אותה מהבגדים של למטה. לתת למבול הזה לצאת.
ואז הוא מוציא את הכל החוצה. הכל זה הכל.
היא נוטפת כמעט מכל חור אפשרי. כמעט.
מריירת כתינוקת.
לא מעיזה להביט עליו. נבוכה מעצמה. שהיא כל כך מתגרה מזה.
"מה את? את יודעת?"
"אני שרמוטה".
"מה עוד?"
"אני שרמוטה יהודיה מטומטמת!" היא מרימה טיפה את הקול.
"נכון מאד. מה עוד?"
"אני שרמוטה יהודיה קטנה וטיפשה שרוצה זין ערבי גדול בפה!".
עוד סטירה מהממת והבועל הערבי שוב מכניס. שונה. הפעם בלי רגש. בלי טיפת אמפטיה. בלי מילות הכנה. בלי נחמה. בלי חסד. בלי רחמים. מבקע בכוח את הגרון שלה.
"תסתכלי עלי שרמוטה כשאני מזיין אותך!".
והיא מרימה מבט נוגה בעיניים דומעות לפועל שבועל את הפה שלה .
הוא צוחק.
