סרטן הגדי

"אני חושב שהחור השחור שלך הוא בהרבה מובנים דומה לחור השחור של הוקינג."

ומוציא בבת אחת, ברגע אחד את פלאג המתכת עם השוליים הרחבים. זה ששומר אותו בפנים. זה שמצריך מאמץ מסויים ממך כדי להוציא אותו החוצה. ואז ברגע אחד אחרי גם מכניס אותו חזרה פנימה. מבריג אותו עמוק בתוך החור השחור שלך. 

הדילדו השחור מתחפר בתוך הכוס שלך. הגאג עם אותו כדור גומי שוחה בתוך הפה שלך. אני אוהב לדאוג לכל החורים בעת בעונה אחת. ששום חור לא יקופח. ששום חור לא יקנא בחור האחר. קנאת חורים אני קורא לזה. 

ושוב מוציא ומכניס את פלאג המתכת. הווקאליות שלך תוך כדי כל זה. פשוט נפלאה. 

שוב מוציא את המתכת ומחליף אותו בשתי אצבעות ארוכות פנימה. מסובב. מהדק את כפפת הסיליקון עלי. 

"אני אוהב לחפור בך עם הכפפות האלה שפחת חורים שכמוך. יש בזה משהו מאד יסודי. הכפפה מחייבת. מבינה אותי כלבה?"

מוסיף את האצבע השלישית לשתיים שבפנים כדי להסביר את עצמי יותר טוב. ולמה החור שלך כל כך גדול? 

"זה כמו שאני מתעורר בשבת בבוקר וחייב להתלבש. לא מסוגל סתם להישאר עם הפיג'מה או סתם עם התחתונים עלי. להסתובב עם פיג'מה בבית מעודדת בטלה. הבגדים מחייבים אותך לעשות כלום. זו הסיבה שאני תמיד מתלבש. הבגדים מחייבים אותך לעשות משהו. בדיוק זו הסיבה שאני לובש את הכפפה."

אבל לא היתה לי הרגשה שהיא הבינה אותי. מקשיבה לי בכלל. אז הוספתי והברגתי תוך כדי את האצבע הרביעית לחור שלה כדי לחדד יותר את דבריי. 

"את מקשיבה לי בכלל?" 

והיא בעולם משלה. נמרחת בשלולית של ריריה על הכרית. אני מועך את העקב שלי על הראש שלה. מצמית אותו לכרית. מנסה להשאיר סימנים על הלחי שלה. על הדרך אם תוכלי גם לנגב לי את הבוץ מהמגף.

"שהרי אם נשווה בינהם כלבה קטנה..." אומר ומוסיף בהדרגה את האצבע החמישית. ממשיך להבריג את כל היד לתוכה. לחור השחור. היא אי שם, מרחק אלפי שנות אור, מטר וקצת ממני בעולם אחר לגמרי. "אם באמת נשווה בינהם אנחנו נגלה שלשניהם בערך יש את אותו כח כבידה. כח הכבידה של החור שלך ושל החור השחור ביקום כל כך גדול ששום דבר לא יכול להימלט ממנו. את רואה את היד שלי למשל כלבה? אני חושב שהחור שלך מושך את היד יותר מאשר היד שרוצה להכנס פנימה. אני לא יודע איך להסביר את זה."

עכשיו רק קוטר כף היד הוא זה שמפריע לאור להכנס פנימה. אני מפעיל לחץ על הרגל שעל הראש שלה בשביל קונטרה. עם היד השמאלית הפנויה מושך לך תוך כדי בשיער ודוחף עוד יותר את היד. 

"זה כח הכבידה של החור שלך שמפעיל לחץ על היד שלי. ולא להיפך".

ואז בתנופה קטנה נוספת, צעד קטן לאדם, אני מכניס את כל היד לתוך החור השחור שלך.

את מתקפלת, רוקדת ורוטטת לי על היד. לא יודעת את נפשך. הכוכב שלך קורס לתוך עצמו ולתוך החור השחור הזה. כמו החור השחור ההוא. 

אני מחייך.

"מבינה שפחת חור? עכשיו החור שלך כל כך צפוף בחומרים שאני אפילו יכול לקרוא לו 'אופק האירועים'. אבל באנגלית זה תמיד נשמע יותר טוב. "

מבריג בתנועה עם כיוון השעון את היד החוצה אבל החור השחור שלך מסרב להוציא.

"את מקשיבה לי בכלל?"