לפני 9 שנים. 26 בדצמבר 2014 בשעה 20:48
מדדה רק על הסלעים
ונזהר שהעשבים לא ירעישו
מקנא לירח חסר
ונזהר לא להשאיר נופלים מאחור
האטלס ממאן להיסדק
ואני בורח לגיטרות מנסרות
מתחבא בחיים של אחרים
וכותב את עצמי לדעת
המראה שמסרבת לשקר
החור בגרב שמחקה
השמש הזכרית
העשב המחריש אוזניים
מנשק פינות של חדרים
ומחפש את האוקיינוס בחדר השינה
רועה את הצאן וטובח
אך אוכל רק את העצמות
ממשיך להתגעגע לירח החסר
נופל מאותם סלעים
וגורם לעשבים להרעיש
חוזר לאסוף את הנופלים
חוזר ומוצא את עצמי