לפני שנתיים. 22 בספטמבר 2021 בשעה 9:22
גם אם אכתוב עשרות שירים, ומאה פוסטים.
גם אם אעמיס מילים ואחפש מטאפורות, דימויים ומשלים ומה לא.
גם אם אחרוז חרוזים, ואמדוד משקלים.
וגם אם אכתוב זורם, ומשוחרר מכבלים.
באיזו דרך שלא אבחר תדעו דבר אחד: אתן(חלקכן לפחות), אף על פי שאתן נעלות ונערצות, ואף על פי שעפר אני לרגליכן בחיי, קל וחומר במיטתי..
עדיין -
לא תוכלו להבין לעולם, את היופי המנטלי שאני רואה, את תחושת השלמות והרגשת הרוגע של המוח והנפש.. ואת ההרמוניה הזו שאני מרגיש בכל תא ותא בגוף.
כשאחת כמוך, כשאת, שולטת, דומית (אמיתית), מניחה עלי את רגלייך בספונטנית וכשמתחשק לך.
אין דרך שתבינו. אין דרך להסביר.
תכל'ס, עצוב בשבילכן קצת*
*קצת, פה ובכותרת, פרובוקטיביות מכוונת והתפייטות על תחושה ספציפית שלי. אם זה מובן כתפיסה של שליטה כמשהו חד צדדי אז, ובכן, זה לא העניין. לא פה ולא בכלל
