אני חושב שאחד הדברים הכי יפים בשליטה, הוא היופי והמשיכה שקיימים באקט שהוא, ובכן, אפילו לא אקט. ובדברים שלא רק שאחרים לא יראו כמיניים, אלא לא יראו אפילו כ"דברים".
למשל, להיות ליד מישהי בהפרש גובה. אין פה כלום! אין פה מגע, אין גוף חשוף, אין דיבור, אין פה בהכרח אנרגיה כלשהי שהושקעה בינינו, נאדה.
יש אנשים שמתעוררים מציצים, מתחת, מנשיקות, מכפות רגליים(אהלן), ממסאז' ארוטי, משפתיים חושניות או מעיניים סקסיות(אהלן שוב).
אבל כמה זה יפה להתגרות מהמיקום שלי ושלה? בלי שניגע אחד בשני. בלי שנראה חלקים מהגוף אחד של השני.
ואני לא מגזים - כמה מכן היו פוסלות מראש בן זוג נמוך מהן בהרבה? כמה מכם היו פוסלים בת זוג גבוהה מהם בהרבה?
כמה שונה להתעטף על ידי או לעטוף בחיבוק מישהו מלמעלה, לעומת אותו האקט מלמטה? פנים אל מול פנים לעומת אחד אחרי השני?
הפוזיציה חשובה תמיד. פשוט לא תמיד שמים לב עד כמה.
זכרון חטוף:
מסיבת יום הולדת למישהי בעבודה הקודמת שלי. כולם מגיעים לחדר שלה לעוגה וכמה ברכות, כל הכסאות תפוסים, אני מוצא איזו שידת מגירות נמוכה ומתיישב. אחת העובדות, לא מישהי שהיתה בינינו איזשהי אינטרקציה מיוחדת או משיכה חריגה, מתיישבת על השולחן שליד השידה. השולחן הרבה יותר גבוה מהשידה.. אנחנו יושבים אחד ליד השניה, אבל היא גבוהה ואני פתאום מאד נמוך ובקושי לרגליה. ובום.
"לרגליה". מילה כל כך מתגלגלת ויפה. ואני לא שם לב לסבב הברכות להיא עם העוגה, כי פתאום גיליתי כמה נ' מושכת.
טוב נו, לא אשמתי, עד עכשיו היא היתה תקועה לי בגובה העיניים.
