מכירים פרדוקסים?
אחד הדברים היפים במתמטיקה הוא פרדוקס. דברים שהם הגיוניים ולא הגיוניים בו זמנית. מקיימים וסותרים את עצמם באותו רגע.
מספרה עם ספר שמספר את כולם חוץ מעצמו.
פרדוקס המעטפות.
וכמה אנשים יודעים לענות נכון על בעיית מונטי-הול בפעם הראשונה?
אתמול גיליתי עוד כמה.
האם אפשר להיות בערב שכל הקונספט שלו מחוץ לגבולות שלך ולהיות לגמרי בשטח ידידותי?
האם אפשר להעביר ערב שלא היית רוצה לשנות בו כלום אבל הוא התנהל לחלוטין לפי רצונה של מישהי אחרת?
האם אפשר שמישהי תקרא בעיניים שלך מה אתה חושב על סיטואציה מסוימת למרות שזו פעם שנייה שהיא רואה אותך?
בעולם הרגיל זה לא קיים. אבל מסתבר שזה אפשרי בג'ונגל. כי בג'ונגל אין חוקים.
על הפעם הראשונה איתה כבר כתבתי. ומאז עבר שבוע שבו אני מדלג בין ארץ עוץ לבין העולם האמיתי. מדלג, כי היא משחקת עם הטרף שלה (זה לא חוקי את יודעת?) ונותנת תחושה שהנה קובעים שוב ואז בעצם לא.
ואז קובעים. תיקון, היא קובעת. ולערב ונילי שבו היא פוגשת חברים מעולם הבדס"מ.
מה?! מה לי ולחשיפה עכשיו? את רצינית?
לסרב לה? כל כך מהר? והכי גרוע - מה את לא מבינה שזו לא הנישה שאני פה בשבילה?
אני כמובן לא אומר את כל זה (וכותב את זה פה. גאון)
אבל היא יודעת. וכמו בפעם הראשונה, בזמן הנהיגה בהלוך אני חושש שזה לא יהיה קשור אלי בשום צורה ולאן נכנסתי, וכמה שניות אחרי שהיא מופיעה, עם כל האצילות היופי והרוגע המוגזמים שלה אני מבין שאני פה בשבילה. וכדי למלא את רצונה. ומה בכלל משנה מה קיוויתי עם עצמי שיקרה.
לא שכל הערב הייתי ממש אני. הרעיון של לשבת עם אנשים מפה עוד לא הגיוני בעיניי, ואני קצת באאוט, ומשלב מסוים גם חושש שאני מאכזב אותה.
זו לא הטריטוריה הטבעית שלי. זה הג'ונגל הרי. זה השטח שלה, לא שלי. וזה ממש השטח שלה.. היא מרחפת בו כמה סנטימטרים מעל הקרקע מתחילת הערב.
מדברת עם ההוא, צוחקת עם ההיא, פוקדת על ההוא בעדינות, ואז עלי, מישהו פתאום מגיש לה קפה. הנינוחות שלה ממכרת.
היא בודקת אותי בתחילת הערב. "אתה רוצה לרדת רגע על ארבע לידי? להרגיש איך זה? לראות איך אף אחד פה לא מתרגש ולא שם לב?"
אני קצת צוחק אצלי בראש. איפה היא חיה?! מעביר לה בנימוס את המסר שזו פעם ראשונה. אל תלחצי. אני לא שם, וייקחו חודשים עד שכן.
אני באמת נהנה לציית לה, אני נושם את זה. אבל אני חסום, ויש דברים שמוקדם מדי שיקרו ליד אנשים עם כל הכבוד.. הגיוני, לא?
מאד הגיוני. בעולם הרגיל. לא בממלכת הפרדוקסים הפראית שהיא מנהלת.
כי שעתיים אחר כך, אני מולה, על הברכיים. בודק איזו השערה לגבי סף כאב בתנוחה מסוימת. ויש אנשים מסביב, והיא מסתכלת לי לתוך העיניים ואני רואה במבט שלה שהיא עפה על זה, וזה הדבר הכי סקסי שקיים. נקודה.
אז אני רק רוצה להישאר שם ולרצות אותה, ונשאר שם למשך שתי דקות מוזרות וקצרות מדי ומדהימות.
אבל תכל'ס, אולי אין ממה להתלהב. אולי שום גבול לא נחצה פה.
כי לא טעיתי ולא שיקרתי לך כשאמרתי שעוד מוקדם בשבילי להדגים את ההיררכיה בינינו בחופשיות ליד אנשים. לא עשיתי סוויצ'. פשוט כשהסתכלת לי בעיניים וראיתי כמה את נהנית לא היה שם אף אחד אחר חוץ ממך.
