עבודה. לקוח חדש וחשוב.
צריך לכתוב איזה קטע קוד דחוף כדי לבדוק פיתוח אפשרי לקראת התקנת מערכת אצלם. אני בטלפון בשיחת ועידה.
בינתיים מנסה לשווא לפרסם משהו לכבוד הוויצ' ולכבוד הכפתורים החדשים שהיא מצאה לי בראש ולכבוד הדרך שבה היא נוגעת-לא נוגעת בהם.
אבל מאיזשהי סיבה הבלוג חסום לפרסום. אז אני מנסה לכתוב שוב ולפרסם שוב. לא מצליח. (אני עושה פה סוג של QA בתכלס)
חוזר לעבוד. לוקח קטע קוד כדי לנסות להריץ שוב את החישוב ללקוח. מעתיק אותו, ופתאום במקום שורות קוד באנגלית רצות לי שורות בעברית על המסך. הפוסט עליה שאני לא מצליח לפרסם.
והכל בלייב מול ראש הצוות והלקוח.
רגעים בחיים שצריך להתעשת ברגע, להיות רגוע, ולפני שמישהו יספיק לקלוט איזו שורה להפטיר באדישות "כן, נראה לי שהמייל שאני כותב ל**** כרגע לא ממש יעבוד" ומסמן מחיקה ואישור תוך כדי חזרה לשיחה.
מודה שקיימת בי עדיין סקרנות בנוגע למה היה קורה אם במקום למחוק הייתי לוחץ על הרצה
