מסיבת פיג'מות של כמה חברים אצל חבר מהכיתה.
לא סתם חבר, אלא ה"חבר עם האחות".
אחותו, בת 12, ילדה יפהפייה, (בעיניים שלנו אז כמובן. שלא אחשד בפדופיליה)
אחותו כנראה מרגישה שכל החברים שלו דלוקים עליה, אנחנו יודעים את זה. זה סוד גלוי בינינו שרק אחיה לא שותף לו.
משחקים אמת או חובה. שום דבר שקרוב לקיצוני או למיני לא ממש קרה שם. כמה דמיון כבר יש לילדים דתיים בני 13 בתחילת עידן האינטרנט?
(רמז: אין)
ואני רק זוכר משם את הבקבוק מצביע על חבר שלי שאומר חובה. ומישהו, ולצערי אני לא זוכר מי, אומר לו חובה עליך להריח לד' את הנעל
מופרעים ממש היינו, כבר אמרתי לכם?
ושם היה עוד רגע שבו הבנתי שמשהו לא בסדר איתי. כי בעוד שכולם צחקו ולעגו לאותו מריח מסכן, אני זוכר את עצמי מהופנט כשהיא חולצת את הנעל, מריחה אותה בעצמה בקריאת "איכס" וצחקוק, ומעבירה לחבר שלי שהשליך את הנעל שניה אחרי שקירב אותה לאף.
ורק אני מהופנט. מבין שאני צריך להתנהג ולצחוק כמו כולם כי רק אותי זה הופך מבפנים.
אולי לא רק אותי. בדיעבד אני מבין שמטיל החובה ההיא היה שם איתי.
אולי הוא אפילו פה היכנשהו?