לפני שנתיים. 4 בינואר 2022 בשעה 8:11
לפעמים היא שולטת עלי ועל הראש שלי כשאני פוגש אותה וגם עוד מתישהו אחרי.
ואחרי שהדלת נסגרת ועובר איזה זמן, הגבולות קצת מיטשטשים, והחיים חוזרים לשפיות. עד שהיא מאפסת אותי שוב.
אבל לפעמים היא לא "היא" גם כשהיא לא פה.
לפעמים את שולטת על הקפה של הבוקר ועל זה של הצהריים וכשאני במעלית ובזום ומצחצח שיניים ואין מקום לכלום בראש חוץ מלתהות איך זה שאני עדיין מצליח לייצר מצג שווא של אדם נורמלי ורגיל שמוטרד בגלל עבודה וטסט לרכב וקניית חלב במכולת ולהתקשר לעירייה בלי שאף אחד ישים לך כמה אני שייך לך.